העולם שבפנים

בזמן האחרון הזנחתי מעט את הבלוג, בשל התמכרות חדשה שהופיעה אצלי.

מדובר כמובן בחיים הוירטואליים ברשת החברתית המושמצת עד בלי די –

ספר הפאות, הפייעס-בוק.

אגב,  שמתי לב שאני לא היחיד. יותר ויותר אנשים נופלים ברשת הסטטוסים ומתמכרים לעולם הפייעסבוק, עולם שטחי ורדוד שאין בו ממש.

נראה לי בכללי כי קרנו של הבלוג ירדה מאוד מאז המצאת הצוקרברג. זה כמובן לא אומר שהבלוגים עברו מן העולם, אבל הם ללא ספק נחלשו.

אז מה זה אומר, שמעתה והלאה לא אפרסם יותר בבלוג?

לא ולא.

זאת אומרת, במחשבה שנייה, יש מצב. אבל אני אשתדל שזה לא יקרה...

אולי יהיו פחות פוסטים בבלוג, אבל הוא יבער על אש קטנה ויציבה. אחרי הכל, יש בבלוגים איכויות שאין בשום רשת חברתית.

נכון, מי שמחפש ריגושים חדשים בכל דקה, מאגר חברים בלתי נדלה, שיתוף הדדי עם העולם בנבכי הוויה האנושית, וקצפת עם אגוזים – קרוב לוודאי שהוא ימצא את זה בפייסבוק.

כל האחרים – מוזמנים לבלוג.

מה אני יכול להציע לכם דווקא כאן? קודם כל, בבלוג אפשר לחפור בשכל בצורה הרבה יותר יסודית. ואל יהי הדבר קל בעיניכם! הפייסבוק טוב בתור שעשוע קליל לשעות הפנאי, אך לא כאפשרות רצינית לשטוח השקפת עולם מבוססת.

דבר נוסף – בפייסבוק אין אפשרות כמעט להישאר אנונימי באמת. בבלוג זה הרבה יותר קל, והחופשיות שהאנונימיות מאפשרת גדולה הרבה יותר.

מה עוד? בבלוג כמובן הרבה יותר קל לכתוב מלל בכמויות מסחריות. ובכלל, יש בו יותר עצמאות. באחרונה הפייס החל לשלוח זרועות תמנון ולחסום משתמשים שמצרפים חברים רבים מידי... תחליטו, זאת רשת חברתית או לא? צוקי ממש עושה טרור בעניין הזה. שלא לדבר על הורדת תמונות גולשים "בשל תוכן שאינו הולם". כן, כן, אפילו לעבדכם הנאמן הורידו תמונה בגלל זה.

בקיצור - פחות פרטיות, יותר הטרדות עם בקשות חברות מזרים או הודעות זבל ויותר חשיפה לקריזות של אנשים אחרים.

מה שכן, הפייסבוק הוא הדרך האולטימטיבית לבירור ראשוני על דייט פוטנציאלי.

רק בשביל זה היה שווה להמציא את הפייסבוק...

חוץ מזה, הפייסבוק יוצר תרבות חדשה. הוא מעצב את דעת הקהל הציבורית וגורם לטרנדים, שחלקם חולפים וחלקם נשארים.

ניקח לדוגמא את ה"לייק" (like) – מדובר בהמצאה שכמה שהיא פשוטה ככה היא גאונית. אהבתם משהו? תנו לו בלייק!

מאז המצאת הלייק התפתחו אינספור מצבים לנתינת לייק. למשל:

יש לייק של "אהבתי!" ויש לייק של "די אהבתי" או "חיבבתי". יש גם לייק של "נו, שיהיה, לייק".

יש לייק חוזר "בגלל שעשית לי לייק" ויש לייק של "לא ממש אהבתי, אבל היי, אני פה!"

יש מלייקקים סדרתיים שעושים לייק באופן אוטומטי, ויש כאלה שבוחרים בקפידה למי להעניק את הלייק השנתי שלהם.

יש לייק שעושים כי פשוט אין מה להגיד, ויש לייק שעושים כי יש הרבה להגיד אבל יותר נוח לעשות לייק.

יש לייק בין חברים קרובים - על כל ציוץ הכי קטן שלהם, ויש לייק בין ידידים ותיקים כדי להראות להם שלא שכחנו אותם.

יש לייק שנועד לפתוח בשיחה ויש לייק שעושים כדי לסיים כבר את ההתכתבות המעצבנת הזאת שנמשכה יותר זמן ממה שתכננו.

יש לייק שמתלבטים שניה אם לעשות אותו ויש לייק עצבני שהאצבע נשלחת אליו כאילו מאליה.

יש לייק+תגובה ויש לייק ללא תגובה. האם הלייק הוא תחליף לתגובה, וברגע שיש תגובה אין צורך בלייק? לאלוהי הפייסבוק פתרונים.

ואני? אני מהאלה שמבקשים "לא" לעשות להם לייק...