כל מצווה בעולם שאדם מקיים הוא מקבל עליה שכר.
ולא מדובר בשכר לעתיד לבוא אלא עוד בחיים אלו ממש.
רוצים דוגמא? בבקשה.
הגמרא במסכת מנחות מביאה מקרה של אברך בן ישיבה שדווקא לא היה אדוק כל כך, אבל על מצווה אחת הקפיד בכל מחיר - מצוות ציצית.
אותו ברנש הייתה לו תאווה אדירה לזונות, וכמעט לא הייתה אחת שהוא לא ביקר אצלה.
יום אחד הבחור שומע על מישהי מיוחדת - אחת שנמצאת במדינה רחוקה מאוד (מעבר להרי החושך שמאלה שמאלה), ושבנוסף לכל גם דורשת שכר מופקע במיוחד, משהו בסדר גודל מקביל למשכורת שנתית.
איך שהוא שמע עליה, הגיבור שלנו לא חשב פעמיים: הוא מייד שלח לה את מלוא התשלום מראש, קבע איתה לדייט, ויצא לדרך.
אחרי נסיעה ארוכה, סוף כל סוף הוא הגיע לגברת המיוחלת, ועבר את הסלקציה בכניסה לביתה.
הגברבר הנרגש החל לטפס במעלה המגדל כדי להגיע למיטה העליונה הנכספת...
אבל באמצע הדרך למעלה קרה אסון.
תוך כדי העלייה בסולם, כשהוא פושט את בגדיו ומתקדם אל היעד - הציצית שהאיש לבש התנדנדה, פגעה לו בפנים, וגרמה לו להרהורי תשובה.
מייד באותו רגע הוא עזב הכל באמצע, פרש מהנפקנית וישב על הרצפה.
הגברת לא ידעה את נפשה מרוב תדהמה, קפצה לה למטה אל הרצפה לידו, ודרשה ממנו במפגיע לספר לה מה מפריע לו אצלה.
בעבר היא לא קיבלה אף תלונה משום לקוח, והיא רוצה לדעת איזה פגם הוא מצא בה...
השיב לה: "זאת לא את, זה אני"...
"בחיים שלי לא ראיתי אשה יפה כמוך (וראיתי הרבה...), אבל הציציות שטפחו לי על פניי הזכירו לי את האלוהים ולא הניחו לי להתייחד איתך".
אמרה לו: אני לא נותנת לך לעזוב לפני שאתה מספר לי איך קוראים לך, איפה אתה גר, ואיפה אתה לומד!
מה הוא כבר יכל לעשות? נתן לה את הפרטים.
הלכה אותה אשה, מכרה את כל הרכוש שלה, ועלתה לארץ ישראל.
הגיעה לפני רבי מאיר, שהיה ראש בית המדרש, וביקשה ממנו שיגייר אותה.
שאל אותה רבי מאיר: האם את רוצה להתגייר באמת, או שמא חמדת לך עלם חן מן הבחורים שבישיבה, והגיור הוא רק כדי שתוכלי להתחתן איתו?
סיפרה לו את כל השתלשלות העניינים.
השיב לה רבי מאיר: מגויירת את. לכי והתחתני עם בעלך הראוי לך!
סוף הסיפור - אותן סדינים שפרשה לפניו בתור פרוצה, פרשה לפניו עכשיו בתור אשה כשרה לבעלה.
וכל זה היה רק השכר של אותו אדם בעולם הזה. לעולם הבא יקבל שכר פי כמה וכמה...
מסקנה: כשאתה הולך לזונה, אל תשכח ללבוש ציצית!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: