בשנת 1978 עלה לאקרנים הסרט "השועל בלול התרנגולות" שהיה מעובד על פי ספרו של אפרים קישון. הסרט נחל כשלון חרוץ וחתם את הגולל על הקריירה של קישון כבמאי קולנוע.
שנים רבות אחרי כן עדיין תהה קישון מדוע נכשל הסרט ולבסוף הגיע למסקנה:
לא הסרט נכשל, אלא "הקהל נכשל".
***
נכנסתם לרכב. התנעתם. שילבתם להילוך. נסעתם. מרגע זה והלאה אתם נמצאים בשדה מכשולים - המכשולים הם יתר המכוניות מסביב.
הנהגים במכוניות, במכשולים, מסביב פחות טובים מכם. מטרתכם היא לעבור את מסלול המכשולים כדי להגיע ליעדכם בשלום. כדי להשיג יעד זה עליכם לא לוותר לאף אחד בשום שלב ולעשות כל מה שידרש: לחתוך. לקחת זכות קדימה. לעקוף במקום אסור. להוריד או להעלות נוסעים תוך כדי חסימת מסלול הנסיעה של הרכב מאחוריכם. להאיץ ברגע שמישהו מנסה לעקוף. לסטות נתיב ללא איתות. להכנס לצומת לא פנוי. לצפור. לקלל. לסנוור. לנפנף בתנועות ידיים. להוציא מהכלים. לגזול את הצדק לאור היום.
אתם לא רואים אף אחד מהנהגים שמסביב ממטר. אלו מכשולים בלבד.
***
3 פרשיות שהסעירו את הפייסבוק במהלך החודש האחרון:
1. פרשת סהר בצ'י.
הפגנה חברתית שנערכה מול ביתו של שר האוצר, יאיר לפיד, הסתיימה בטונים צורמים: שתי בחורות שעוכבו לחקירה טוענות, כי אחד השוטרים הכה אותן והטריד אותן. אלא שהמפגינות לא הסתפקו בכך. הן העלו פוסט בו פירטו את נסיבות המקרה וצירפו תמונה של השוטר תוך שהן מצטטות אותו - "השוטר שאל אותנו אם באנו לחפש בולבולים".
משטרת תל אביב הכחישה את הדברים וטענה בתגובה כי המפגינות הן שתקפו את השוטר.
לצד ההאשמות שהופצו ברשת, נפתחה חזית נוספת, שיצאה מהעולם הווירטואלי אל עיר מגוריו של אותו שוטר – קריית עקרון. הופצו עלונים וכרזות הנושאים את תמונתו של השוטר לצד הכיתוב הבא: "תושבי עקרון והסביבה ראו הוזהרתם! השכן שלכם סהר בצ'י, שוטר במשטרת ישראל, אמר לשתי נשים צעירות במהלך הפגנה 'באתן לחפש בולבולים?'.
יומיים לאחר מכן, הופץ גם סרטון שצולם יומיים לפני ההפגנה המדוברת, בו נראית אחת המפגינות מתעמתת עם שוטר אחר, מתוך כוונה להראות את אופן ההתגרות שלה במשטרה. שתי המפגינות מוכרות בפעילות המחאה שלהן, ואחת מהן גם נעצרה בעבר.
מי צודק? מה קדם למה? השוטר תקף את המפגינות - או להיפך?
הפייסבוק הפך לכלי תקשורתי שמשמש לשיווק עמדות אישיות שנכפות על הצד השני ללא בחירה.
נכנסנו למצב של "לוחמת פייסבוק": כל קבוצה או בעל אינטרס מנסה לגייס אותי לשרותו, ולעזאזל השאר. "תרבות דיון"? מה זה בכלל???
וכפי שראינו, אין גבולות גם בתגובות. הן הופכות להיות יותר ויותר מתלהמות, מוחצנות ומעליבות. תגובות שמעלות האשמות חסרות בסיס כלפי אנשים שלא יכולים להצדיק את עצמם, תגובות מאיימות, ותגובות שמאחלות מוות לאנשים.
ממש כמו ההתנהגות בכבישים.
עוד לפני כניסת הפייסבוק לחיינו, היו הכבישים. ובשני המקרים אנו עדים לאותה התנהגות בדיוק.
בשני המקרים מדובר באנשים אמיתיים בשר ודם שיושבים ליד ההגה/המקלדת, בשני המקרים רואים תמונה קטנה של האנשים מרחוק אבל במאמץ קטן אפשר לגלות בדיוק במי מדובר, ובשני המקרים האנשים שליד ההגה/מקלדת מתייחסים לזולתם כאילו לא מדובר באנשים כמוהם אלא חיות. מתנהגים בצורה מגעילה, משמיצים, מעליבים, מקללים, מאיימים... והיד עוד נטויה.
הישיבה מאחורי מסך המחשב מעניקה אשליה של מחיצה ביני לבין העולם. אני פה והם שם, רחוקים ומנותקים ממני.
ובכבישים, אותו הדבר – הישיבה מאחורי השמשה נותנת לנהג הגנה מדומה של חסימה בינו לשאר העולם. הם לא רואים אותו באמת, הוא הרי נמצא מאחורי השמשה. ובשל כך, הוא כמובן רשאי לעשות הכל. לנהוג איך שהוא רוצה, ולעזאזל השאר.
כל התופעות הללו אינן נובעות מחוסר ריכוז. הן נובעות מחוסר אכפתיות כלפי הנהגים האחרים. "תרבות נהיגה" הוא מושג שמזמן אבד עליו הכלח. אין שום תרבות בנהיגה בישראל.
***
היום כולם הפכו לשופטים ומבקרים של ה-כ-ל. לכל אחד יש דעה משלו וכל אחד יודע בדיוק מה צריך לעשות עם כולם. ולכן - מגיבים, מעירים, מעליבים, צופרים, מקללים, משתלחים, ועושים הכל כדי לתקן את השני (אבל לא את עצמי, חס וחלילה. לתקן את השני זה הרי הכי קל).
הלו! מה עם קצת ערכים כמו צניעות, ענווה, משמעת, כבוד?
בזמן האחרון הזנחתי מעט את הבלוג, בשל התמכרות חדשה שהופיעה אצלי.
מדובר כמובן בחיים הוירטואליים ברשת החברתית המושמצת עד בלי די –
ספר הפאות, הפייעס-בוק.
אגב, שמתי לב שאני לא היחיד. יותר ויותר אנשים נופלים ברשת הסטטוסים ומתמכרים לעולם הפייעסבוק, עולם שטחי ורדוד שאין בו ממש.
נראה לי בכללי כי קרנו של הבלוג ירדה מאוד מאז המצאת הצוקרברג. זה כמובן לא אומר שהבלוגים עברו מן העולם, אבל הם ללא ספק נחלשו.
אז מה זה אומר, שמעתה והלאה לא אפרסם יותר בבלוג?
לא ולא.
זאת אומרת, במחשבה שנייה, יש מצב. אבל אני אשתדל שזה לא יקרה...
אולי יהיו פחות פוסטים בבלוג, אבל הוא יבער על אש קטנה ויציבה. אחרי הכל, יש בבלוגים איכויות שאין בשום רשת חברתית.
נכון, מי שמחפש ריגושים חדשים בכל דקה, מאגר חברים בלתי נדלה, שיתוף הדדי עם העולם בנבכי הוויה האנושית, וקצפת עם אגוזים – קרוב לוודאי שהוא ימצא את זה בפייסבוק.
כל האחרים – מוזמנים לבלוג.
מה אני יכול להציע לכם דווקא כאן? קודם כל, בבלוג אפשר לחפור בשכל בצורה הרבה יותר יסודית. ואל יהי הדבר קל בעיניכם! הפייסבוק טוב בתור שעשוע קליל לשעות הפנאי, אך לא כאפשרות רצינית לשטוח השקפת עולם מבוססת.
דבר נוסף – בפייסבוק אין אפשרות כמעט להישאר אנונימי באמת. בבלוג זה הרבה יותר קל, והחופשיות שהאנונימיות מאפשרת גדולה הרבה יותר.
מה עוד? בבלוג כמובן הרבה יותר קל לכתוב מלל בכמויות מסחריות. ובכלל, יש בו יותר עצמאות. באחרונה הפייס החל לשלוח זרועות תמנון ולחסום משתמשים שמצרפים חברים רבים מידי... תחליטו, זאת רשת חברתית או לא? צוקי ממש עושה טרור בעניין הזה. שלא לדבר על הורדת תמונות גולשים "בשל תוכן שאינו הולם". כן, כן, אפילו לעבדכם הנאמן הורידו תמונה בגלל זה.
בקיצור - פחות פרטיות, יותר הטרדות עם בקשות חברות מזרים או הודעות זבל ויותר חשיפה לקריזות של אנשים אחרים.
מה שכן, הפייסבוק הוא הדרך האולטימטיבית לבירור ראשוני על דייט פוטנציאלי.
רק בשביל זה היה שווה להמציא את הפייסבוק...
חוץ מזה, הפייסבוק יוצר תרבות חדשה. הוא מעצב את דעת הקהל הציבורית וגורם לטרנדים, שחלקם חולפים וחלקם נשארים.
ניקח לדוגמא את ה"לייק" (like) – מדובר בהמצאה שכמה שהיא פשוטה ככה היא גאונית. אהבתם משהו? תנו לו בלייק!
מאז המצאת הלייק התפתחו אינספור מצבים לנתינת לייק. למשל:
יש לייק של "אהבתי!" ויש לייק של "די אהבתי" או "חיבבתי". יש גם לייק של "נו, שיהיה, לייק".
יש לייק חוזר "בגלל שעשית לי לייק" ויש לייק של "לא ממש אהבתי, אבל היי, אני פה!"
יש מלייקקים סדרתיים שעושים לייק באופן אוטומטי, ויש כאלה שבוחרים בקפידה למי להעניק את הלייק השנתי שלהם.
יש לייק שעושים כי פשוט אין מה להגיד, ויש לייק שעושים כי יש הרבה להגיד אבל יותר נוח לעשות לייק.
יש לייק בין חברים קרובים - על כל ציוץ הכי קטן שלהם, ויש לייק בין ידידים ותיקים כדי להראות להם שלא שכחנו אותם.
יש לייק שנועד לפתוח בשיחה ויש לייק שעושים כדי לסיים כבר את ההתכתבות המעצבנת הזאת שנמשכה יותר זמן ממה שתכננו.
יש לייק שמתלבטים שניה אם לעשות אותו ויש לייק עצבני שהאצבע נשלחת אליו כאילו מאליה.
יש לייק+תגובה ויש לייק ללא תגובה. האם הלייק הוא תחליף לתגובה, וברגע שיש תגובה אין צורך בלייק? לאלוהי הפייסבוק פתרונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: