Every new beginning comes from some other beginning's end

I hate my PMS week!!!

goshhhhhh

יש ימים שבא לי לשבת בבית לבד, מול הטלויזיה, מתחת לשמיכה, ולא לעשות כלום. ולא לחשוב על כלום. ולא לדאוג לשום דבר. ושלא יהיה לי "מחר צריך..". ושאני לא אדע מה הולך בעולם, מה עובר על כולם, מה חדש. כלום. היום אחד הימים האלה. רק חבל שצריך ללמוד ומחר גם לקום בבוקר.

יש ימים שבא לי לדעת שאכפת לו. לא הרבה, רק קצת. שאני רוצה שלא יהיה לי את המצב רוח של לרחם על עצמי, אלא את המצח רוח האופטימי עם התקווה למשהו. כזה שלפעמים יש אחרי איזה בילוי קצר ביחד. היום, הוא לא אחד הימים האלה.

הכל בגלל הצינון המזדיין הזה. אין לי זמן להיות חולה מה לא ברור בזה. כמה עצוב.

דרך אגב רציתי גם לעשות תגובה על הפוסט הזה בממולצים שהיה לא מזמן על כמה שקנדה זה חרא, רק שאין לי כוח עכשיו לכתוב, אז אני אגיב בקצר לבינתיים: "ממש לא."

טוב מספיק לבכות, הלכתי לסחוב תצמי לעשות משהו "שימושי".

ביי.

I hate you!!!!!

but I love you, I love you so much.