כה אמרה בתאל...
וצר לי שאני ציני כבר ממרום שנותיי. וברמה גבוהה למדיי של ודאות יכול לדווח שזה לרוב רק אתה שעושה את זה לעצמך.
הבן אדם השני הוא רק תירוץ...
כי כולנו בעצם לבד בעולם הקר והמנוכר הזה, אנחנו לבד בתוך הראש הזה שלנו שקשרי נוירונים מגניבים ברמות שאי אפשר לתאר בשום קנה מידה מסנתזים בו דברים שלעולם לא נוכל באמת לחלוק עם אחר.
אבל כשאתה צעיר ומאוהב... בגיל 20 לא צריך הרבה יותר מזה, וטוב שכך.
זה גיל נפלא שבו אתה לא מכיר אפילו את עצמך מספיק כדי להצהיר משהו שתרצה שיחייב אותך בטווח בינוני ארוך...
בגיל 20 הייתי עם מישהי קרוב ל 4 שנים. זה נגמר קשה וזה נגמר רע. זה נגמר קשה כי עדיין אהבנו גם כשהבנו שאין לנו כמעט שום דבר במשותף למעט מה שחלקנו יחד לראשונה בין הסדינים. עינוגי הבשרים ואהבה זה טוב ויפה אבל זה כמעט אף פעם לא מספיק.
זה נגמר רע, כי לא יכולנו לסלוח אחד לשניה על כך שלא היינו זה לזו מי שרצינו שנהיה כדי שנוכל לשמר את האהבה שהייתה, כדי שלא נאלץ להפרד ממנה ולסבול את כאב האבדן והפחד שמתלווה לכל סוף.
אני לא מתיימר לשפוט אף אדם על דבר מה שיש לו ובטח לא יודע לומר צופן לו העתיד, רק אגיד שספק רב שבגיל 20 ניתן למצוא אדם שתוכל לחיות איתו בגיל 30 ו 40 באופן שלא יראה כמו פשרה עמוקה וצורבת.
אבל כמו שאמרתי כשצעירים ומאוהבים, זה מספיק, ולא צריך למהר עם הדברים. מי כמוני יודע שיש לך את כל החיים להיות מבוגר. אז למה למהר???
אני מיהרתי... מהצבא ישר לאוניברסיטה למקצוע שיש בו פרנסה נאה למכביר. אני לא נוגע בזה היום, ולא נגעתי בזה שנים. התחתנתי בגיל צעיר נהייתי אבא בגיל צעיר.
תאמינו לי, שאין מה למהר...
אז תשארו עוד קצת צעירים ומאוהבים בלי לחשוב יותר מדי על מה ולמה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: