כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

בבסיס נישואין היה ויהיה הסדר כלכלי.

"אני רוצה לחלוק איתך את אותו חשבון בנק עד סוף ימיי."

היא אמרה שאני אבור ונסתדר כבר...

אבל עם כל הפרגמטיות, היו חשבונות בנק הרבה יותר אטרקטיבים שם לאורך הדרך. חשבונות מגוחכים, האדם שהם היו מחוברים אליו... לא... זה לא היה עובד...

כך או אחרת, באמת שמעבר לעניין הכלכלי, רציתי להיות איתה פוראבר, לא רציתי לתת לה ללכת או אפשרות להיות רחוקה ממני אפילו לדקה. להגיד שאין לי עיניים לאף אישה אחרת, אני מעבר להצהרות ריקות שכאלה, המכונה האנושית פועלת תחת כללים הרבה פחות... נעלים מאלו שההוויה האנושית שואפת אליה. 

אני לא יודע מה יהיה מחר, אני בסטטיסטיקה איומה, לנישואין הנוכחיים שלי שהם מופלאים ואשתי היא אדם (מדהים זה כבר מונח נדוש) שאי אפשר לתאר עד כמה הוא נדיר בטוב ליבו ונדיבותו והבנתו. עם זאת יש לנו רק 22% סיכוי לשרוד יחד.

האם אני אומר היום שלי זה לא יקרה? לא יכול לומר את זה... דברים קורים, ועל רובם אין לנו שום שליטה, ואלוהים יודע שאני במקום רע לא אשאר שוב. על נישואיי הראשונים נלחמתי קרוב לתשע שנים, יש בי אולי עוד חודשיים של לחימה בתוכי אם יהיה צורך. אני יודע שאי אפשר לנצח כל קרב.

אני מוצא את עצמי מאחל לכל מיני צעירים את כל הטוב שבעולם, אבל מאיחולים לבד כלום לא קורה, נישואין טובים זה פרויקט חיים, ואי אפשר לעשות את זה לבד... אני יודע כי ניסיתי... היום יש לי אולי רק 22% סיכוי, אבל זה יותר משהיה לי אי פעם.

לקחתי את זה בשתי ידיים ואני לא מצטער, בכל יום אני מרגיש כל כך בר מזל להיות איתה.