אני כבר קצת "גדול" מכדי לא לדעת מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול, זה לא כיף גדול להיות גאון. אני יודע שדי הזנו את המונח לאחרונה, אינטילגנציה רגשית, מרחבית, אופקית, רוחבית, בהירות, קונטרס, פוסט מודרנית ומאוננת בתחת. טוב אז אני "אובחנתי" כשזה עוד היה קשור ליכולת קוגניטיבית נטו...
לפני שמישהו מתלהם, שכולנו שווים בעיני האל (אבל לדאבוני עובדה ידועה שלא כולן שוות...) אני רק אקפוץ שניה למסקנה הסופית שזה לא שווה כלום. ההיפך, אני מהעבר השני של הפרבולה. זה כבר מזיק. צריך מידה בריאה של בורות כדי להיות מסוגל להכיל את העולם הזה על איוולתו. על קיבה מלאה בלי איזה עידן קרח בחוץ או ממותה משתוללת... זה לא עובד!!!
שאלת השאלות, תכלית, משמעות.
הייתי מסתפק בלדעת שכל מה שאני טוב בו זה לשטוף כלים או להפוך בורגרים...
הבעיה היא שאני מהסוג שיכול לעשות הכל טוב, יותר טוב מהרוב. לא הכי טוב. לא בשום דבר... אף פעם.
להתמחות במשהו זה לנמלים לא? אז זהו שלא. זו די הדרישה בימים אלה. ואני לא כל כך טוב בלעמוד בציפיות, אפילו לא בשלי...
מה הסיכוי שיתנו לי לחזור לגן, או ליסודי? חטיבה? תיכון? על הצבא אני מוותר תודה רבה לכם. איך הבן שלי אמר, אם צבא אז לא בצוואה. השנינות זה ממני. כבר התנצלתי. לפעמים זה בגנים ולפעמים זה בגטים... לא כל שמנה זה מעצמות גדולות מדי. לא כל גאון קטן זה במקרה...
האמת? אני בטוח אפשל את זה שוב... אז אין טעם.
פתוח להצעות אגב.
פתוח לרווחה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: