כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

היום מישהו אמר, להתחתן זה לא מעשה הגיוני. כמה הוא צודק. אז מה אגיד ומה אומר שעשיתי זאת בשנית?

פברואר 2012, מעט משפחה עוד פחות חברים. בית כנסת ביישוב קטן של המועצה. התחתנו בפתח, ביום שישי צהריים מוקדמים בדיוק כשההורים בישוב באו לקחת את הילדים מהגן הסמוך לבית הכנסת. יצא שהיה לנו קהל גדול לחתונה הקטנה.

נישאנו עם 2 ילדים מכל צד מתחת לחופה. בלי אמא אחת (לא שלי) כי היא החרה שלא לבוא עקב איזה עלבון גדול וכל זאת למרות הפצרות וניסיונות שונים של גורמים כאלה ואחרים לוודא שהיא אכן תגיע... לא באה!!!  

אבל למרות הכל היה מרגש.

הגעתי לנישואין האלה כשלכל הטקס אין שום ערך בעיניי מבחינה דתית, כשגם למושג עצמו נישואין יצא כבר כל האוויר. ילדים כבר יש לי, ונוספים לא יהיו. 

אז למה?

כי זו היא... וכי אם לא היא אז מי?

אם אני חייב לבחור אז אני בוחר בה...

ואם אני לא חייב לבחור...

אז אני בוחר בה...

מכאן והלאה...