זה החלק השני של השיר. את החלק הראשון עוד לא
כתבתי...
דמיינו גיטרות ודיסטורשנים ואז קול אחד צרוד
במקצב כמעט מונוטוני ואחריו כמו "צל" עוד קול עמום יותר שחוזר אחרי כל מילה בהפרש של חצי שניה...
כמה שהמקום הזה אחר, אבל כל כך דומה
לאן שלא תברח, זה עוקב ולא מרפה
לך עד הסוף המר, לך עד הקצה
יש שם גשר שנשרף, ולעולם לא יבנה
וכשתעמוד שם, על פי התהום
אבוד כשהיית, מהצעד הראשון
נשום עמוק עכשיו, מלא את הריאות
אין על מה לצחוק, ואין כבר מלח בדמעות
אתה לא הראשון שניסה הכל רק כדי להכשל
לא האחרון שננטש על ידי האדם והאל
גם כשנתת את הכל וגם את כל השאר
הרוח לקחה מה שהיה ולא החזירה דבר
בין כל שברי החלומות וכל החתכים
כשהדם נשפך ממך כמו מים לביבים
כשעמדת חצי חי ויותר מזה מת
זכרון אחד מתוק פצע את הנפש כמו חטא
והפצע, מסרב להסגר
והכאב, מסרב להגמר
הזיהום, כבר התפשט עד לעצמות
ומן האופק מתגלגל רעם נביחות
זה יודע
להריח את הפחד על העור
זה יודע
פה מלא שיניים לפתוח ולסגור
אתה אבוד עכשיו, זה רק עניין של זמן
החץ כבר שלוח, והלב שלך הוא זה שמכוון
את החיה הזו, הבאת על עצמך רק אתה
אתה זה שנתת לה, לצאת מדעת ומשליטה
אין לאן לברוח יותר, זו סוף דרכך
והאש שכילתה את הגשר, הוצתה בעקבך
לך נסה לברוח כשכל סוף הוא גם התחלה
כשאין צל תחת השמש, ואין גם אפלה
הכל רואים זה ברור כמו תמיד
אתה אדם בלי הווה, ואין לך עתיד
והכלב השחור, הולך ומתקרב
והתהום מלאה, בצער וכאב
ובאלפית השניה, שיש לך להחליט
אתה בוחר בין רע לרע, וצולל לקרקעית
גיטרות חשמליות ודיסטורשנים שעולים ועולים ואז נמוגים לאט...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: