כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

למה יותר מהכל קשה להרפות?

גם מדברים שאינם, מעולם לא היו, ולא יכולים להיות?

היום הזה התחיל בשבירת קירות (בשיא הרצינות קיר קיר חגורת בטון ולבנים קונגו ופטיש 5 קילו) והמשיך בניפוץ אשליות.

למצוא זוגיות ששווה משהו קשה בכל גיל, ב60 זה מאוד מאוד קשה.

אחרי 20 שנה לבד, את סחורה פגומה, אין לך הרבה סיכוי לקיים או להתקיים במערכת יחסים נורמלית.

אחרי 20 שנה בלי, את לא שווה כלום בסקס.

ashes to ashes

dust to dust

if you don't take it out and use it

it's going to rust!

שנה מגיל פרישה, לא את לא מועמדת אטרקטיבית לשום מקום עבודה. לא זה לא שמנה כמה את מתאימה טובה או מרגישה צעירה.

לא זה באמת לא משנה כמה את מרגישה צעירה, לכל מי שייגע בך תרגישי זקנה לפחות כמו שאת באמת. 

לשים את כל חסכונות חייך על בית חלומותייך עלולה להיות טעות בכל גיל, בגיל 60 זו טעות ודאית וברורה.

לא היתה לי מטרה לפגוע, היתה לי מטרה להעיר אותה לפני שהמים עולים מעל לראש.

העבודה הזו שלא נראית לך, קחי אותה! תמצאי אחת טובה יותר? קחי. אבל אל תשארי בלי כלום.

הבחור הזה שלא נראה לך משהו, קחי אותו! תתאמני עליו, תאמיני לי את לא מציאה.

אבל בינתיים הזמן עובר, וכל דקה שחולפת לא תחזור...

לא מתיימר לומר שיש לי את כל התשובות, אבל אם את לא רוצה לשמוע את אלה שיש לי, פאקינג אל תשאלי כלבה!