כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

החורגים היו אמורים לסוע לאבא הביולוגי, את הקשר הביולוגי אי אפשר לקחת ממנו כמו גם מתורם זרע.

הוא נכנס היום, למה??? כדי לומר טוב, בסוף החברה שהיתה אמורה להחזיר אותם מחר לא יכולה, אז אין להם מה לעשות אצלי אני צריך לעבוד (כדי לשלם מזונות וכאלה) אז להחזיר אותם מוקדם בבוקר מחר? או היום עוד שעתיים? לאשתי התדהמה עמדה בגרון כמו עצם ואני פשוט עניתי לבחירה המרובה הלא מאוד בחירתית הזו (נו רעבק תגיד כבר שאתה מחזיר אותם עוד שעתיים ואל תזיין בשכל)

לשיקולך. אנחנו תמיד פה. מה? אין תשואות על האיפוק המדהים שגיליתי? על כך שנמנעתי מלפרק לו את הצורה? או לפחות לומר משהו ציני כמו מה שאתה רוצה, אין בעיה, אתה יודע כל עוד הצ'ק עובר אתה בכלל לא חייב לבוא מבחינתנו הכל מכוסה... 

הילדים חזרו מבולבלים, כועסים, מאוכזבים ובעיקר דחויים.

זה חופש חנוכה, יש שם אחות קטנה תינוקת שהם רואים אחת ל... היום היחיד מתוך 10 ימים שהוא היה צריך לפנות כדי להיות עם הילדים שלו (כלומר הישנים, הגדולים ב 14 ו 10 כבר אין להם רגשות, צרכים וכאלה נכון)...

אני לא הייתי מסוגל לעשות להם דבר כזה, מה זה משנה אם הם קוראים לי נתן או אבא? מילת המפתח ב"ילדים חורגים" היא ממש לא החורגים...

איך אני אמור להתמודד עם זה שמישהו פוגע ככה בילדים שלי?

ובאמת מה אכפת לי מי הוא בכלל?