האיש שבמושב שמולי, ראש בצורת ביצה מגולח כדי להסתיר את סימני ההתקרחות, מכנס רכיבה שחור קצרצר, שלא משאיר הרבה מקום לדמיון, אפילו לדברים שלא היית רוצה לדמיין. מדבר בטלפון עם מסך יותר גדול מהלפטופ שבו אני משתמש עכשיו בהתחלה על ענייני עבודה, ועכשיו עם החברה. דברים אישיים יותר או פחות. באנגלית אומרים שאנשים מסויימים לובשים את הלב על השרוול. הכל בחוץ, חשוף ורגיש. זה לא המצב כאן זו קהות מסויימת, לסביבה. לעולם. האמת היא שאני פשוט מעדיף לא לדעת... לא ענייני ולא מעניין, ואני לא בנוי לנטרל רחשי רקע...
בדרך לפגישה, תוכנית עסקית על הלפטופ, היחיד מתוך 4!!! שיש לו סוללה שתחזיק נסיעה שלמה לתל אביב. בלב לא קל, וממקום שבו אני כבר כמעט לגמרי לא מעוניין. בוקר קר וריק שהגיע אחרי כל כך הרבה אכזבה... כל מי ששוחחתי אתמול איתו, עצב, צער, פחד, וכמה שקשה לי עם הלב על השרוול להתעלם באלגנטיות, לומר לא ענייני, אתם יודעים לנטרל רחשי רקע.
השפעת שקע ברומטרי של מצב הרוח? ומה יהיה לנו היום???
מישהו רוצה להפגש מאוחר יותר? היי כמה יוצא לי להגיע למרכז העולם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: