כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

זכרון ותמונה,

הילדה הרזה והגבוהה 

בפיג'מה מהוהה שירשה מאחיה הגדול

השעה מאוחרת מדי ליום הזה ומוקדמת מדי ליום הבא

שערה נופל בגלים על כתפיים שמוטות מעייפות

ועדיין היא ממאנת בטרוניה גלויה

לעלות על משכבה ולישון

בימים רחוקים של ורוד חיוור חדש 

כשטרם היו לה מילים לבטא את אותן טענות

בכי קורע לב היה מרעיד את הבית

ואני הייתי נושא אותה על כפיים

ומערסל אותה בחיקי 

ואיכשהו לפעמים זה היה עוזר

ואיכשהו לפעמים היא היתה נרדמת

והיא עכשיו סוף סוף במיטתה שוכבת,

אותה מיטה מפעם רק שפעם היתה בה הרבה פחות ילדה

האנחה היא לאזניי בלבד

היא האחרונה שלי

ולרגע אחד ארוך ממאה

אני כואב את כל הילדים שלא ייוולדו לי

לרגע אחד אני מתגעגע לורוד ותכלת חיוורים

התחלה חדשה והבטחות גדולות

שלאף אחד לא באמת אכפת אם יתקיימו או לא.

בודאי שלא לי...