כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

עוד סופ"ש בלעדיהם, שקט של המהום אלקטרוני ממלא את הבית. ואני מתגעגע.

מתגעגע להפרעות הקטנות וההצקות הבלתי פוסקות כשאין לי כח לראות מה לא בסדר באיזה משחק מחשב.

חות מאשתי כל מה שחשוב לי בעולם הזה מתחיל ונגמר בארבעתם.

היא נרדמת מול הטלוויזיה, אני כותב איזו שורה, ואולי קורא כמה פסקאות ממשהו.

בסוף אנחנו חצי אבא וחצי אמא, משהו בנו אבל בימים האלה שמיטותיהם נותרות ריקות וקרות בלילה. משהו בנו לא יודע איך להשלים עם החסר. משהו בנו לא יודע להיות שלם...

אף אחד לא אוהב לחכות לתורו...