כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

את מרבית חיי הבוגרים כמו גם את כל ימי בחרותי ומרבית ילדותי העברתי תחת הצורך לשרוד. לא היה זמן, לא היתה באמת האפשרות לעצור לרגע ולחשוב על רצונות ומטרות. שאלתי את עצמי לראשונה מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול לפני שנה בערך. זה כבר די גדול...

אז מה היה לנו שם? 

הייתי מהנדס, ומנהל פרוייקטים, סטארטאפיסט, איש עסקים, מנהל מכירות ושיווק ובטוח שהיו עוד...

שנאתי כל רגע!

אבל הייתי צריך כסף, הסחה, לברוח, לעשות משהו עם עצמי.

היום אני לא צריך כלום, אני אדון לעצמי... היום אני צריך למצוא מה לעשות עם הכסף...

אף פעם לא הייתי במקום שבו אני יכול לעשות מה שאני רוצה. או אפילו לשאול. היום אני יכול והחלל הזה שבקרקעית הנפש לא מחזיר שום הד.

אני לא רוצה... למה לטרוח? מה הטעם, מה התכלית?

אני משועמם זה בערך הכל, אבל מה ההבדל? להיות משועמם בעבודה? עשיתי את זה שנים...

למישהו יש רעיון לאיזו תכלית נעלה?

כולי אוזן.