כי אם אני לא אכתוב מי יכתוב?

ישנה תפילה חרישית ללוות את הנסיגה המאולצת

המהלומות אינן מרפות והודפות עוד ועוד לאחור

 עד לקצה היכולת עד לתהום 

עד שהעקבים משחררים פיסות אבן גיר אל תוך האסון

 דבר אינו בטוח עוד אף לא הקרקע ודריסת הרגל

עד כאן...

מנקודה זו ואילך

אינני אלא ניבים ומרפקים וציפורניים

יצור אימה בלתי נמנע של חרטה ויאוש 

כל מהלומה שדחקה בי מוחזרת עשרה מונים

כל עלבון נענע בארס וכוונת זדון מוצהרת

טעם דם חפים מפשע ורשעים נמהל על הקרקע שווה

השלכות ימתינו בסבלנות ליום אחר

מי שהייתי בשעת הדחק

מצליח להגניב מבט קצר מבעד לעיני החיה

ריבונו של עולם,

מכל פיללתי רק להמנע מן הרגע הזה