האבא של הג'ינג'ים בחו"ל... שוב. ניחא שהוא מזניח את הג'ינג'ים, אבל יש לו תינוקת בת חודשיים וחצי בבית עם האישה החדשה, וזו כבר הנסיעה השניה לחו"ל מטעם העבודה. אשתו החדשה מאוד לא מרוצה מהעניין. מאוד מאוד לא מרוצה...
לא לגמרי ברור לי איזה ציפיות היו לה מגבר שעוזב אישה ושני ילדים עבור אישה אחרת לא לחו"ל לשבוע אלא לנצח נצחים עולמי עולמים... כלומר היי, לי היו נשים, אף אחת לא סיכנה את התא המשפחתי, אף אחת לא התקרבה! מי שסיכנה אותו היתה הגיס החמישי שהחריכה כל חלקה טובה בתא מבפנים.
היום זה יום שלו, לא שזה משנה הרבה, גם ככה ביום שלו, אני צריך לדאוג לצהריים. גם ככה ביום שלו, אני צריך לשאול על שיעורים וענייני דיומא. היום שלו, הוא בעצם יותר השעתיים שלו. מה לעשות... הוא צריך לעבוד כדי לשלם לאשתי מזונות על הטרחה שבגידול ילדיו לא?
אבל לא בו עסקינן... רציתי לכתוב על הערכה.
יש לי חברה שגידלה את שלושת הבנות שלה לבד, בלי עזרה, בלי מזונות. 15 שנה לערך. האבא המהולל נסע לעפולה וגידל שם 3 ילדים של זוגתו, ואת 3 הבנות שלא לא ראה יותר מפעם בסופ"ש. הן הפסיקו לבקר אצלו כי הביקור היה כלל צפיה בטלויזיה ליד כמה זרים שלא חיבבו אותן מדי.
כמה שהיא סבלה מהן... הן התעללו בה פשוט. היה שם הכל, ממילים עד מעשים. וכל זאת למה???
היא שכל כך אהבה, גידלה טיפחה עבדה פירנסה, ומעולם מימיי לא פגשתי הורה יותר מפרגן. כמה שבחים ומחמאות היא שפכה על הבנות האלה. כל מוצא פיהן מרגליות, כל מעשה ידיהן, פלא.
והן השיבו לה כל כך רעה תחת טובה. שנים של נתק. אלימות, גנאי. וביזיון. פשוט טרגדיה.
אז למה??? כי אבא היה חתיכת חרא שנטש אותן. אבל עליו אי אפשר לכעוס, הוא פשוט היה נעלם סופית. אפשר היה לכעוס עליה שנפרדה ממנו, למרות שהנסיבות היו, שהיא חלתה. והוא לא היה מוכן לטפל בה. וזאת אחרי שנים שבהן הוא למעשה הפסיק לעבוד. ונשאר בבית לגדל את הבנות (רק שהוא די נשאר בבית ולא גידל אפילו את עצמו). היא קיבלה את כל התסכול והזעם ועדיין אהבה אותן.
היום כשהן מבוגרות האם הן מעריכות? מצטערות? אולי במידה...
כשאני אמרתי לבני בכורי שאבא ואמא נפרדים, לא לגמרי להפתעתי הוא מיד אמר "אני הולך איתך." למרות שאני הייתי הקשוח בה הידיעה, לא רק בהשוואה לאם, אני אחד האבות היותר קשוחים שאני מכיר. (אני בחיים לא הרמתי את הפליימוביל מהרצפה "יאמובטלת") אוי לו לילד שלא אסף לבד את הפליימוביל!!! אני פשוט אמרתי לו ומה עם אמא? לא תתגעגע? אני אשמח שתהיה איתי, אבל תחשוב לא לראות את אמא לא יהיה לך קל. הוא חשב על זה רגע והסכים. קשוח כן, אידיוט לא. אני אולי מתעב את האישה הזו, לעולם לא אסלח לה על דברים מסויימים, אבל היא אמא שלהם... ושום מידה של איבה לא תשנה את זה. אז אני תמיד שומר לה את המקום הזה. ואוי להם ולנשמתם החוטאת אם הם יעזו להגיד עליה לידי מילה לא טובה.
אני ויתרתי על כל כך הרבה בשביל ההורות. למעשה כמעט על כל חלום שהיה לי. על החיים שרציתי, על קריירה, על דרך חיי.
אבל הורות זה עסק כפוי טובה, אני בעניין הזה 10 שנים, תאמינו לי שאני יודע... אני מגדל שניים שלי ושניים לא שלי. תודה לא יגידו לך, אפילו אהבה לא תמיד מקבלים בתמורה.
אז מה? לא עשיתי או קיבלתי אותם לחיקי מתוך ציפיה שמישהו יכיר לי טובה...
הם היו צורך אנוכי, עשיתי ילדים כי רציתי ילדים...
יש משפט קבוע פה בבית, כשמישהו מתלונן על מטלה או על משהו שאמרתי, "כשתגדלו אתם יכולים ללכת לספר לפסיכולוג איזה אבא רע הייתי, אני לא אכעס... אבל אני גם לא אשלם על זה..."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: