אין אלו אלא תמונות נעות של יום רגיל
רגעים ומאורעות נטולי ייחוד
שמתחברים יחד אל אינסוף נכחד של חוסר משמעות
אפשר כי יש בהם איזשהי נקודת חן סמויה מן העין
מידה כזו או אחרת של שכיית חמדה מפתה למתבונן
אך גם אם יאספו כל אלה אל ארכיוני הזכרון
מי יעניק להם מבט נוסף מעבר לקצה השבוע או השנה
לא אנוכי, וגם לא אחר.
וכך היום יום בא והולך ובא
על כל המשמעות המתישה של מחזוריות הגיונית
וסבירה בהחלט
בהבדלים קלים בלבד כשל אחים תאומים ומנהיגים
מודרניים
זה זהה לקודמו ובמידה לא מבוטלת גם לבא אחריו
אל מול המציאות הזו, שאינה טובה אך גם לא רעה או
מרשעת
אין בה יותר זדון מסוף ולא יותר חסד מהתחלה
כשידך אוחזת בידי אני מוצא מול שררת חוקי היקום
והאדם
נחמה שאין לה שיעור או מידה
בפשטות נטולת יומרות מודה אני כי די לי בכך מול
כל זאת
אני שהאמנתי כי לא יהיה די בכל המלח בעולם כדי
לתת טעם
שראיתי הכל נכוחה, ובכיתי. כי מה עוד אפשר היה
לעשות?
דבר לא משתנה מן הנסיבות והתנאים
לא גרגר חול אחד מוסט ממקומו הראוי
העולם ויושביו חגים סביב ציר מוחלט כאצבע
האלוהים
אך אם בסוף כל הקפה תמיד אחזור אליך.
אקבל את כל הבלתי נמנע והבלתי נסבל
בלי אף מילה נוספת.
אף לא אחת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: