ואני אומרת לעצמי שהכי כייף לדבר איתך.

ואין עם מי לדבר. כי אתה לא ממש פה.

ואני לא בטוחה אם זה טוב או רע או לאן זה ייקח את שנינו. וכמו שכבר אמרתי אני יודעת שיהיה לנו טוב, הכי טוב.

ואתה כזה מדהים, ככ מיוחד אני יודעת שאתה אחד למיליון אם לא יותר מזה.

ובדרך כלל זו גחמה ואחרי שזה שלך זה כבר לא זה וזה לא ככה.

כי אני עדיין מתרגשת לראות אותך אחרי שאתה סוגר ועדיין להתעורר לידך בבוקר זה הכי כייף בעולם.

ואני רוצה להעיר אותך בלילה רק כדי להגיד לך שאני אוהבת אותך למרות שחסרות לך מלא שעות שינה ובפעם הראשונה אני יותר מתחשבת מתמיד ואני לא עושה את זה.

כי אתה חשוב לי. יותר מעצמי. חשוב לי שיהיה לך טוב ואני אעשה בשבילך הכל.

אתה הדבר שאני הכי אוהבת בעולם הזה.

ואני אוהבת את ההברקות שלך כשאתה עונה לי לטלפון ואפילו כשאתה מחקה אותי ככ גרוע אתה עושה אותי מאושרת.

אין לי הגדרה לזה, אהבה מרגיש נורא מעט ליד הרגש הזה כלפייך.

אני מרגישה שקורה הרבה כשאתה לא פה אבל הזמן לא זז. עד עכשיו ספרתי את הזמן בסופשים והספירה קצת משתנה לאחרונה. ובאמת שקטן עלינו חודש וחצי והגעגוע הוא כבר לא סוג של חולשה. הכל קטן עלינו. אין לי סיבה לשנות את דעתי כי אף פעם לא היה לי טוב כל כך.

רק הידיעה שאתה שלי מספקת אותי.