אופטימיות היא שם המשחק

היא הבובה שלי,אני אומר לה מה לעשות-והבובה הקטנה שלי עושה.

אחחח הבובה הקטנה והיפה הזאת,חבל שאני לא אוהב אותה כמו פעם.

אני מוצא את עצמי מושך בחוטים המרופטים שלה, ימינה,שמאלה,היא מתנוענעת בקצב אחיד,שאני,ורק אני מכתיב.

בהתחלה היא הייתה לא ממושמעת,אבל מהר מאוד היא תפסה את הענין,מהר מאוד היא הבינה שבלעדיי? היא כלום,אפס.

אני מפנק אותה,אי אפשר להגיד שלא.

היא יודעת שמשתלם לה לציית,היא גם יודעת שכואב לסרב.

אבבל היום? היום היא הגזימה.

חשבה שאני טמבל,שאני אתן לה ללכת ככה,להתלש כמו שהיא רוצה,מה אני פראייר?!

אני צריך שכל השכונה תגיד שהאישה שלי זונה?

אבל מה לעשות? הבובה שלי בחרה להיות זונה.

אירגנתי לנו ערב רומנטי ככה,באיזו דירה בדרום העיר,אפילו הבאתי כמה משקאות וחברים לתעד את הרגע המרגש.

רציתי שחברי יהנו מהבובה הקטנה הזאת.

אבל היא...סירבה.

לכולם את נותנת ולחברים קרובים לא? הא יא בת שרמוטה?!

אז איך שאומרים,לא בא בטוב? בא ברע.

היא ישבה על הספה,שני חברי לצידה,אני ממול.

מסביר לה בקול שלו,שאני בסך הכל עושה לה טובה.

חוזר ואומר שהיא תהנה הערב.

היא מרימה אליי עיניים דומעות,מרפרפת על כל גופי,מעלה,מטה,ונעצרת באזור הבליטה.

אני מפקס אותה ומצחקק מעט,את זה חמודה?לא תקבלי עוד.

שחלילה לא אדבק מהמחלות שבטח נדבקת בהם.

אבל אל תבכי כפרה עליך,החברים שלי חזק בקטע.

באו במיווווחד בשביל זה,מנחם לא?!

אז..אל תפריעו לעצמכם.

אני קם לוגם מהמשקה ומתקדם לעבר הדלת.

היא מתפרעת,מנסה להשתחרר מהאחיזה של חברי.

אני תוקע בה מבט זועם. מרגיש איך כל הגוף שלי בוער.

אני משתיק אתה בסטירה שתגרום לה להבין שהדמעות שלה מזמן איבדו כוח,שהמילים שלה איבדו משמעות,והצעקה שלה כלל לא נשמעת.

אני מסמן לחברי עם היד להמשיך,מתיישב בקצה החדר,מדליק סיגריה ונהנה מהמתרחש.

הבובה הקטנה והיפה שלי בוכה בקול חנוק בעוד חברי רוכנים מעליה.

ואיך שהכל נגמר,היא עדיין שותקת.

שוכבת זרוקה,על ספה מלוכלכת ובוהה בחלל האוויר

הדמעות על פניה ממשיכות לזלוג.

ואני? מרגיש סיפוק עצום.

אבל בכל זאת מרגיש..של די בכך

אני נשכב מעליה,עםכל הכובד שלי,מסכנה,בטח כואב לה.

העניים החומות שלה נפוחות מדמעות,ואני מעליה מחייך.

ילדה שלי,כמה חבל שבחרת בדרך הזו.

באמת שכואב לי עליה,כמה אהבתי אותה.

את החייוך המרוצה בכל פעם שאני מביא לה מתנה בתמורה לציות.

אני שולף את האולר מהכיס ומטייל איתו על שפתייה היבשות.

אחחח על הטעם הקסום הזה שבשפתייה הקטנות.

היא עוקבת אחר תנועותיי בעדינות,ואני? מחייך לעצמי.

אומר כמה מילות פרידה.

וכרגע? משחרר את המושכות.

והיא צונחת ארצה,מדממת כולה.

ואני? מרגיש את הניצחון מחלחל לי בוורידים.