אופטימיות היא שם המשחק

לאחר שמאור17 העלה את הפוסט שנינו נסחפנו למקומות מאוד נמוכים,שכחנו שהוויכוח מתנהל על גבי הבלוג ואמרנו דברים קשים.

כשהפוסט של י' ושל מאור17 עלו למומלצים,שמחתי כי אמרתי לעצמי:

הנה ,עכשיו נעלה את המודעות סביב פגיעות מיניות ואולי ככה נוכל להפחית את הגיבוי שלהן.

ברור לי שזאת לא הייתה מטרתו של מאור17

אבל כשקראתי את הפוסט שלו נפגעתי

לא רק ברמה האישית אלה גם בשמן של כל הנפגעות

ואז חשבתי שזה לא יהיה נכון לשתוק על זה.

אבל דברים יצאו מהקשרם ונוצר כאן בלאגן אחד גדול.

כרגע? פחות חשוב מי מאיתנו צודק.

כי מאוד קל ליפול למקום השיפוטי הזה שמפנה אצבע מאשימה בין אם זה כלפי מאור17 או כלפיי.

 כנראה שהניסיוו שלי להעלות את המודעות לא צלח מפני שגררתי אחרי כמה וכמה תגובות לא ענייניות בלשון המעטה

ושוב,

נסחפנו למקומות נמוכים.

אני סוגרת בזה את הנושא מבלי לחפש אשמים,צודקים או טועים...אני משאירה את זה פתוח מפני שאני רואה שזה לא מוביל לשום דבר חיובי ורק מעכיר את האווירה.

 אז תודה לאלו שכן תמכו והבינו.

אני יוצאת עם אותה גישה כלפי הדברים פשוט פחות נלחמת על הצדק,

בטח שלא בצורה הזאת.