אופטימיות היא שם המשחק"אף אחד לא יכול לחזור בזמן ולהתחיל מחדש, אבל כל אחד יכול להתחיל היום ולקבוע סוף חדש."
- מריה רובינסון- |
| 5/2013
כשאחת מתוך שלוש הופכת לאחת מתוך אחת
איך מתחילים לכתוב על זה בכלל? זה מביך ומשפיל בצורה שאני לא יודעת אם יש בכלל מילה שיכולה לתאר עד כמה...
חברה שלי עשתה אצלי שבת,הלכנו לים. בזמן שאני הכנתי שתיה קרה שניקח איתנו היא הסתובבה הלוך ושוב במסדרון. אבא ישב בסלון וקרא עיתון. מדי פעם זרק לעבר חברה שלי מבט וישר חזר להתעניין בעיתון. באיזשהו שלב הוא בא אליה ביציאה "עם גוף כמו שלך את צריכה ללכת לים בעירום ולא להחביא אותו מתחת לבגד ים"
כמה חסר אדיוט הוא יכול להיות? בסדר,הבנו שאתה מטריד מינית את הבת שלך,תהנה. אבל את חברות שלה? תת רמה.
אני חושבת שאם הייתי קצת פחות בשוק מהסיטואציה הייתי מגיבה ומעמידה אותו במקום. האמת שממש רציתי,פשוט לא מצאתי מילים,והטון התוקפני שבד"כ אני מצליחה לגייס...פשוט לא תפקד. בדרך לים לא הפסקתי להתנצל...
חברה אחרת לבשה חולצת בטן וראו קצת את החזיה מהצד (שמנו לב לזה בשלב מאוחר יותר) אז האבא החמוד שלי מצא לנכון להחמיא לה על החולצה (ולהנות מהעובדה שזה לראות את החזיה שלה במקום להעיר לה על כך).
שוב,התנצלתי.
ועם סושי (אני כבר מלא זמן מתכננת להסביר מי זאת כי מגיע לה פוסט בפני עצמו אבל בכל מקרה לצורך הסיפור,סושי היא חברה ממש טובה שלי,ממש כמו אחותי הקטנה) קורים יותר מדי מקרים. זה כבר הפך לנוהל מבחינתו לחבק אותה ולשלוח יד לישבן שלה.
כם הפניה התנצלתי.
אבל מה זה עוזר שאנע מתנצלת? הרי זה ממשיך לקרות.
קיבינימט,אבא,תעשה עם עצמך משהו אני לא רוצה להסתובב בפנימייה ולהתחיל לספור כמה חברות שלי כבר הספקת להטריד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
