אופטימיות היא שם המשחק

הגיע הזמן להתאפס.

חודש לפני גיוס ואני לא עושה עם עצמי יותר מדי.

(התמכרתי מחדש למורדים)

מחר יש לי פגישה עם המש"קית ת"ש.

עוד לא כלכך ברור לי איך אני בדיוק הולכת לבקש את החייל בודד הזה...אבל אני חייבת לעשות משהו.

בתור התחלה חשבתי להגיד לה שזה לא היה במקום שהיא והקצינה שלה התעלמו ממה שקורה בבית...בחרו,לא להאמין לי.

אני לא יודעת כמה זה ריאלי אבל אנסה לבקש ממנה עזרה כלכלית לשכר דירה.

אני חייבת להצליח.