אופטימיות היא שם המשחק

היום סוף סוף הגעתי לפגישה עם המשקית תש,אחרי שחפרתי במשך שבועות לפקידים ממורמרים בטלפון של בלשכת גיוס.

ביקשתי לדעת למה הבקשה שלי שיכירו בי בתור חיילת בודדה נשללה

והיא הסבירה לי "בתור אחת שעשתה אצלך ביקור בית" שאין שום סיבה נראית לעין כי אני גרה עם ההורים והם מממנים אותי (יותר מדי מ' במילה אחת).

ביקשתי לערער על ההחלטה ובנוסף להפגש עם הקצינה או עם מי שמעליה

המשקית תש סיננה אותי באלגנטיות בטענה שהקצינה לא נמצאת והציעה לי לבקש שוב כשאהיה בשירות סדיר.

(תמותי)

הלכתי מפה לשם בכל הלשכה בחיפוש אחר מישהו עם דרגה של פלאפל...אפילו עליתי למפקד הלשכה שכמובן לא הסכים לקבל אותי.

תודה רבה צה"ל.