אופטימיות היא שם המשחק

אתמול יצאתי עם חברה לבר באלנבי. 

היה ממש נחמד...הייתי בראש טוב והיו שם אנשים מצחיקים,לגמרי נהנתי. 

עד לרגע שחברה שלי אמרה שהיא הולכת.

עזבתי הכל יצאתי אחריה. 

היא נשכבה על המדרכה ואמרה שהיא רוצה למות. 

ניסיתי לדובב אותה אבל היא התחילה לפרכס לי בין הידיים וולא הגיבה .

הייתי מתוסכלת. 

חבורה של ערסים עצרו עם הרכב וניסו להתחיל איתי...צעקתי על אחד מהם שיתקשר לאמבולנס. 

הוא התחיל להתווכח איצי ולהגיד לי שהיא בסה"כ שתויה והיא צריכה לישון. 

בנתיים החברהנכנסה לתקף חרדה וחשבה שאבא שלה לידה,נוגע בה.

והיא תארת לי מה הוא עושה לה ומבקשת ממני להגיד לו ללכת.

 ברגע הזה אני כבר לא מצליחה להשאר רגועה ואני נסחפת יחד איתה לתוך החרדה.

אני מנסה לרגיע אותה ולהגיד לה שהיא איתי והיא מוגנת...

4 בחורות נחמדות הזמינו אמבולנס ועל הדרך גם ניסו להרגיע אותי.

האמבולנס הגיע החברה ואני בגלקסיה אחרת. 

היא נאבקת באבא שלה ואני מנסה לשכע אותה שהוא לא פה ובנתיים גם לפקס את עצמי מהכמויות של האלכוהול.

אנחנו מגיעות למיון היא דורשת שאישה תבדוק אותה ולאמוכנה לראות גברים.

אישה נחמדה מנסה לבדוק לה לחץ דם והחברה מקללת ומגרשת אותה.

הולכת לדלפק ודורשת מכתב שיחרור,מדבאת בזלזול,מקללת,צועקת.

השעה 5 בבוקר,אני עייפה,מודאגת ושיכורה..לא מצליחה להשתלט על המצב. 

היא בוחת מהמיון ומאיימת להתאבד.

שוטר אחד מקש ממני תיאור שלה.

אני מרוחה על אחת הספות שם ומתחיה להסביר לו:

"היא נראית כמו אתיופית,אבל היא טוענת שהיא לא. היא לובשת חולצה לבנ,טייץ שחור וכפכפים ווורודות"

-מה ז"א נראית כמו איתופית אבל היא טוענת שלא?-

"לאיודעת,תשאל אותה-אפשרללכת?"

מסקנה:לפני שאני יוצאת לשתות עם חברה-לברר אם יש לה אפילפסיה!!!