פלאשבק:
"תפוז, די, לא.."
"תרגעי, אלמוג.. אני יודע מה הגבולות שלך."
טוב. הוא יודע מה הגבולות שלי, הרי, לא?
הוא לא יעבור אותם.
הוא רק...
הוא רק..
"אבל תפוז.. די, תפסיק..זה כבר יותר מדי"
"אוי אלמוג, די נו. אני ילד גדול. אני יודע מתי להפסיק ואיפה זה כבר מחוץ לתחום עבורך."
"תפוז.. די.."
"אלמוג, אני יודע מה הגבולות שלך. את לא סומכת עליי?"
טוב. הוא צודקת.
אני כן סומכת עליו.
והוא כן יודע מה הגבולות שלי.
פשוט.. תני לו להנות. אז הוא פותח את הכפתור במכנס שלך.
הוא יודע שמעבר לזה את כבר לא רוצה.
הוא יכבד אותך.
תסמכי עליו. איך את יכולה להיות עם מישהו שאת לא סומכת עליו?..
אז תסמכי.
ותעצמי עיניים.
הוא הרגע הוריד לך את המכנס ועובר לתחתון?
"תפוז... תפוז..
תפוז, בבקשה תפסיק.
תפוז, אני לא רוצה.. תפוז תעזוב אותי!!"
והוא לא עוזב.
אתמול הייתה יציאה אדירה.
היה כיף היה מצחיק.
סופסוף הייתי עם אנשים שאני אוהבת, לא כעסתי על אפאחד (סופסוף גם סלחתי לתפוז),
היה מצחיק, היה משעשע.
ונתפס לי הכתף.
ממש ממש נתפס לי.
תפוז החזיר אותי הביתה, ושאל אם באלי מסז'.
יאללה, בכיף.
הייתי מתה מעייפות, ועשיתי ודיברתי שטויות.
אז עלינו למעלה.
כעסתי עליו, כי בפעם הקודמת הוא אמר שאני שרמוטה.
דיבר אליי בצורה מזעזעת.
ואחריו אפילו לא נגעתי בגבר מעבר לנשיקה.
גם לא באישה.
עם כמה נשים הוא שכב אחרי?
לאמשנה.
על תפוז אי אפשר לכעוס, ואני בשוק שבכלל הצלחתי כלכך הרבה זמן.
אוף, למה הוא כלכך כריזמטי??
אז עלינו אליי.
ואפילו שפכתי את מה שיש לי.
ואמרתי שאני כבר לא כועסת, אלא פגועה.
ואז הוא עשה לי מסז'.
לתפוז יש קטעים עם זה.
עם גב של נשים.. ואו, זה יכול לחרפן אותו.
והוא טוען שהוא לא יכול לעשות מסז' למישהי (או מישהו, אם ניהיה הוגנים) כשהיא עם חולצה.
אז הוא ביקש שאני יוריד אותה. (כןןן, בסדר).
הסכמתי בסוף שאני ארים אותה מאחורה.
הוא התחנן לפתוח לי את החזייה, שהוא יוכל לעבוד לי על כל הגב.
כן, לא. זה לא באמת קרה.
אבל כל הבקשות שלו.. הזכירו לי בקשות אחרות. והיה לי מאוד קשה להגיד לו לא.
בעצם, כמעט אפעם לא אמרתי לו לא.
בגלל זה מה שבסוף קרה- קרה.
ואז הוא התחיל, וואוו. הוא יודע לעשות מסז'.
כמו מלך. היה מדהים, באמת.
ועצם זה שאני במחזור, והגב התחתון שלי זעק לעזרה- מאוד תרם.
לאט לאט הוא התחיל קצת להגזים.
הכניס את האגודלים שלו מתחת לתחתון...
לקחת את היידים שלו והכניס אותם לבטן, ועלה לאט לאט.
אז כשהוא היה כבר יותר מדי קרוב לחזייה, וממש עוד שנייה היה.. אין לי מושג.. תופס לי את הציצים ומתחיל לשחק איתם?
אמרתי לו שהוא מגזים.
והוא אמר "אלמוג, אני יודע מה הגבולות שלך. תרגעי, תסמכי עליי"
אז אמרתי "כן, שמענו את זה כבר".
אאוץ'.
לא היה במקום בכלל.
כלומר, הוא הפסיק לגעת בי. קם מהמיטה והלך לשבת על הכיסא ואמר אאוץ'.
וכן, וואלה, זה משהו שקרה, שלא היה אמור לקרות. שהוא מצטער על זה.
ברגע שאמרתי לו שלא יפתח לי את החזייה, למרות שהוא התחנן והמשכתי להגיד לא- הוא באמת לא פתח לי אותה.
זה משהו שקרה חד פעמי.
כי הייתי מטומטמת והרבה פעמים הרשתי לו להמשיך מעבר למשהו שבאמת רציתי.
כי הוא כלכך הרבה פעמים ביקש והתחנן.
ואני הרי אוהבת אותו וסומכת עליו.
והוא באמת הצטער על זה.
ו.. לא הייתי אמורה לעלות את זה.
זה דברים שהיו אמורים לשכוח אותם.
לשים אותם בצד, ולא להעלות אותם.
אבל חוץ מזה,
היה ערב די חביב.
אח"כ העלינו זכרונות מצחיקים.
הפעם הראשונה שהתנשקנו, הפעם הראשונה שהוא נישק אותי בצוואר,
חחח, ואו. זה היה מאחורי השבט שלנו בצופים, ויצאתי אח"כ עם כל השיער מבולגן, כאילו מי יודע מה עשינו שם.
את המפתח שהוא הביא לי.. שהוא היה הנסיך הקטן שלי. היה מגניב.
ואז הא בא עם חירטוט קל, והוא ביקש שנאי לא אגיב עליו,
שהוא לא הסתכל לי בעיינים,
גם בשיחה הזאת שעשינו שכביכול "לסגור את הכל" אחרי כלכך הרבה זמן..
כי הוא פחד להסתכל לי בעיינים ושהכל יצוף שוב.
אבל הוא יודע שגם אם הרגשות יצופו, אני אדאג להשאיר אותו על הקרקע ושלא יקרה ביניו כלום.
הלוואי שגמאני הייתי בטוחה בזה.
כי כל פעם שתפוז כן מסתכל לי בעיינים, יש שם משהו.
משהו שאני בחיים לא אתן לזה להתפתח, משהו שאני אתעלם ממנו.
אבל כשהוא לא מסתכל לי בעיינים, ואנחנו יוצאים יחד- אני באמת יכולה לפעמים להרגיש שהוא ידיד שלי.
פשוט.. מסוכן לי להיות קרובה אליו מדי.
בכל זאת, חבר ראשון והרבה מאוד דברים ראשונים.
זה לא באמת יכול להעלם.
היי, תפוז.
דווקא היו לנו כמה רגעים לא רעים.
תודה שהזכרת לי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^^"