היו םמתחילים פסיכומטרי,
פיזוטרפיה כל יום,
הליכה בים- כל יום חצי שעה,
חברה הכי טובה שנוסעת לשוויץ לחודש- וחייבים לארגן לה משהו,
חברים שאני לא רוצה לאבד,
חברים שצריך לפגוש כי לא ראיתי מלא זמן,
לבלות קצת בחופש,
לפגוש אותה,
פשוט לחץ מטורף.
ואני מתנהגת די טוב במצבי לחץ.
באמת, אני עומדת בהם.
אני פשוט לא אוהבת אותם.
אני לא יכולה לחשוב בהם באופן נורמלי.
שלפעמים אני די אוהבת את-
פשוט חיים מיום ליום.
אבל מצד שני..
אני שונאת שיש דברים שאני לא יודעת.
שאני צריכה לשבת ולחשוב עליהם.
אני שונאתת לזרום עם החיים.
אני צריכה לדעת לאן אני רוצה להגיע-
ולשאוף לשם. לשים את כל הכוחות שלי כדי להגיע לשם.
אבל אני לא יודעת לאן אני הולכת
אני חייבת לעשות את זה איכשהו.
אני מרגישה שאני כמו לוליין,
הולכת על חבל,
ומנסה לא להביט למטה, לא ליפול..
והחבל לא נראה שנגמר אפעם.
כמה עוד אני אוכל לשמור על שיווי משקל?
מה אני רוצה?
מי אני רוצה?
מי אני?
על מה אני מוכנה להילחם?
מה סדר העדיפויות שלי עכשיו?
ואיך אני עושה את הכל ביחד?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
^^"