כשאת כל כך זקוקה לפרטיות ועצמאיות משלך...

בעיקר עניין הפרטיות.

אין לי אותו. לו אין אותו.

כמה זמן אפשר לחיות עם הורים?!

"את לא יכולה להתלונן... בינתיים את לומדת..."

וכן, אין לי ברירה עדיין. כי על משכורת אחת היום

אנשים לא יכולים לחיות. למרות שהיא משכורת יפה.

אין לי סבלנות...

מצד שני, כמה אנשים שלא הייתה להם הזדמנות בחיים

ללמוד והיו מתחלפים איתי לשנתיים הקרובות?

תמיד צריך להסתכל על שני צדדי המטבע,

אבל כשאת נשואה זה קשה.

אני כל כך צמאה ללבד שלי איתו שאני לא רוצה יותר כלום.

בא לי להתנתק מהכל ומכולם.

והכי בא לי לנסות את מזלינו בחו"ל. 

אולי זה נשמע בגדר "חלום" אבל עם מקצוע טוב הכל אפשרי.

אני מאמינה שזה יותר בריחה מהחיים שלנו בארץ

והרצון העז להתרחק מכל מי שנמצא פה.

בין אם זה הצד שלי או הצד שלו.

השנה הזאת חייבת לטוס וכך גם השנייה. אני חייבת לעצום

עיניים ולהעביר את זה כחלום.

שיסתיים כבר...

שבת היום :)