להעניק חיים.

אמנם לא ילדתי אותו, אמנם אנחנו לא דומים פיזית בכלל, אבל אנחנו שנינו חיים. שנינו בעלי-חיים. יש לנו את החיים, העניקו לנו, אמנם לו העניקה חיה, ולי העניקה בת-אדם.

כשהוא הגיע אליי, הוא היה חתלתול קטן. קטן מאוד. הוא היה בקושי בן שבוע.

בעלה של אחותי הביא אותו אלינו. הוא מצא אותו, הוא בכה נורא. החיה היחידה שהייתה אצלי אי-פעם זה היה תוכי קטן כשהייתי בערך בת 14 והוא גם עף לי לאחר חודש. ההורים תמיד התנגדו שיהיו חיות בבית, לא רצו להתעסק יותר מידי וידעו שגם אני לא אתעסק ולא אטפל. למרות שכשהייתי קטנה נורא רציתי חיה כלשהי.

אז הוא הגיע אליי. כפי שציינתי מקודם, בקושי בן שבוע, קטן, לא רואה כלום, כל הזמן בוכה.

אחותי ראתה אותו [בכלל לא ידענו אם זה הוא או היא] הלכה איתו לשכנים שלנו שיש להם גינה וחתולים של השכונה באים אליהם לאכל, היא רצתה שהם ייקחו אותו, אך הם אמרו שהוא מאוד קטן והוא זקוק לטיפול מיוחד. ממש כמו תינוק שרק נולד.

אחותי רצה איתו לווטרינר הקרוב לבית. הוא אמר שהוא יכול להמית אותו [בעזרת הזרקת חומר] ואמר גם שלפני כמה דקות הוא עשה זאת עם עוד 4 חתולים קטנים. כיוון שהוא בעצמו לא יכול לטפל בהם ובחוץ גם ככה הם ימותו.

אחריי ביקור אצלו , הבנו שזה הוא. J ילד קטן וחמוד. [ככה אני קוראת לו "ילד שלי, בני"].

אז היא הביאה אותו שוב הביתה, כמובן היינו כולם נגד [אני, אימא, סבתא].  היא הכינה לו אוכל כפי שהווטרינר אמר לה לעשות, מהמזרק שהווטרינר נתן לה, היא האכילה אותו. הוא היה כ"כ מלוכלך , כל הזמן בכה, כנראה בגלל הרעב והקור. הווטרינר אמר לה שחתולים קטנים כאלה בדרך-כלל לא שורדים אצל אנשים.

אבל התחברנו אליו, חשבנו לגדל אותו עד גיל חודש ואז לשחרר אותו. אך כמובן הייתי נגד.

מה רק לא עשינו לו, היינו נותנים לו אוכל, הקופסא של הנעליים הייתה המיטה שלו, היינו שמים לו בקבוק מים חמים ועוטפים את הבקבוק במגבת כדי שהוא לא יקבל כוויה. הווטרינר אמר שאפילו שקיץ [היה יולי] יהיה לו קר כי הוא ממש קטן וזקוק לחום. הוא היה ישן כמו מלאך. אך אחרי זה היה מתעורר ובוכה בלי הפסקה. הייתי לוקחת אותו על הידיים, עוטפת אותו בשמיכה שלו ומנדנדת אותו על הידיים והוא היה נרדם עליי כמו תינוק.

אחריי כמה ימים, אחותי הלכה לחנות חיות וקנתה לו משחה כזאת ששמים להם על העורף כדי שכל הכינים יצאו ממנו. הוא היה כזה מלוכלך. לאחר קצת זמן, ראינו את התוצאות. כל הכינים יצאו ממנו, גם המתים וגם החיים. כולם מתו. היו על הרצפה, אני זוכרת שניקיתי אחריו. הוא היה כבר חתול נקי. הוא הפסיק להיות חתול רחוב. הוא היה החתול שלי!

גידלנו אותו, כל יום היה יותר ויותר קשה להיפרד ממנו. לא היה לי הרבה צורך לשכנע את אימא להשאיר אותו אצלנו, כל המשפחה התחברה אליו ברמות מטורפות. כולם אהבו אותו! בחיים לא חשבתי שסבתא שלי תאהב אותו. היא בכלל לא אהבה חיות בבית. ופה, פתאום סבתא שלי עברה מהפך. אהבה אותו, האכילה אותו.

כשעוד לא היה לו חודש, אימא קנתה לו מטרנה של ילדים – בני אדם. הוא היה אוכל מהבקבוק תינוקות שקנינו לו. J בקבוק- מוצץ כזה. זה היה משהו... אחריי שגדל קצת, אימא נתנה לו פעם ראשונה עוף. הוא כמובן אהב מאוד, אך לא ידע איך לאכל אותו. ולכן היה רעש מזעזע כשהייתה התנגשות של השיניים שלו.

עבר עוד זמן, והחלטתי לקרא לו מוריק. Murik))

אהבתי את השם מאוד. והחלטתי ללכת על זה.

בעזרת החתול המקסים הזה, גיליתי על עצמי הרבה דברים, גיליתי עד כמה שאני סבלנית, עד כמה רכה אני יכולה להיות, עד כמה אני מסורה ואוהבת.

חשבתי שאני לא אטפל בו .אבל לא, אני אוהבת אותו מאוד. אני גידלתי אותו! אני עברתי איתו שלב- שלב בחיים שלו. אני יודעת מה הוא אוהב, מה הוא לא אוהב, מה הוא מרגיש, מתי הוא חולה, מתי לא...

דבר נוסף, ברור שעשינו לו את כל החיסונים. 3 חיסונים. אחריהם למסכן שלי היה חום גבוה והוא לא נתן לאף-אחד להתקרב אליו כי כאב לו נורא הגוף. גם את זה עברנו איתו.

כיום מוריק היפה שלי בן 8 חודשים. הוא חתול מקסים. שאוהב לנשוך אותנו חחח אך אני בטוחה שהוא מרגיש את האהבה שאנחנו מעניקים לו. אף-פעם לא חסר לו אוכל, השירותים שלו במקום מסוים, ורק שם הוא עושה את צרכיו, לא מלכלך אף-פעם. בא לישון עם מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה... לוקח לי את כל גומיות שיער שלי... משחק בהם, מחביא אותן ואז מגיע שעת הניקיון ואני רואה שכל הגומיות שלי [ולא רק גומיות] נמצאות מתחת לאיזו מיטה... מן אוצר שמצאתי. J

אני נהניתי מכל יום ומכל שעה שאני איתו. ואני עוד אמשיך ליהנות ממנו עוד הרבה – הרבה שנים! J

 מוריק בעבר:

רציתי לכתוב על היצור המדהים ששינה את החיים שלי לגמרי.

מוריק בעבר:

אגב,

עיצוב חדשדש. :) נמאס היה לי מהישן. מה דעתם על זה? (;