סיבוכים ותסבוכים ע"פ אני.

לא ניראלי שזה יקרה אני חושב שהעומק של שנה שלמה הן מבחינת הרגשות, העוצמות, החוויות הניסיונות והכל אז אי אפשר להתעלם מהשנה הזאת.

כי אם לא הייתי עובר אותה אז לא הייתי יכול להבין מה עשיתי רע בשנה הבאה... לרוב אני לומד מטעויות. אבל יש טעות אחת שאני כל הזמן מודע לה ולא מצליח להיפטר ממנה.

כשאני עושה טעות או טועה במהלך שיחה גם אם אני אבין את הטעות שלי, אני אמשיך באותה דרך ואתבצר בדעתי.

זה דבר שאני חושב שהוא אחת מהמטרות הגדולות שלי. להיות פשרן אבל לא יותר מדי.

לא מזמן למדנו סוגיה בכיתה בשיעור תושב"ע בשם "הטוב הרע והמכוער" דובר שם רב שאומר לאחד האנשים שהוא מכוער אז המכוער אומר לו "לך ליוצר שלי ותגיד לו כמה מכוער הכלי שעשית" אחריי שהבין הרבי את הטעות שלו, הוא התחנן לסליחתו של המכוער אך המכוער התבצר בדעתו עד שהגיע לעיר שלו ושם דחקו בו תושבי העיר לסלוח לרב.

לאחר שהמכוער סלח לרב, הרב נכנס לבית הכנסת בעיר ודרש את הפסוק: "לעולם יהא אדם רך כקנה או קשה כארז".

זה דבר שאני באמת עובד עליו, ועובד עליו קשה.. פעם באחד שיעורי התורה שהייתי הרב אמר "לשנות תכונה אחת של אדם זה יותר קשה מללמוד את הש"ס כולו"...

אני מסכים עם המשפט וזה דבר שמלווה אותי הרבה, אנחנו משנים הרבה תכונות בחיים שלנו בין אם זה בעקבות ניסיון שלנו עם החיים שגורם לנו לשינוי התנהגותי ובין אם זה מתוך בחירה או רצון לשנות, להיות משהו אחר.

שיהיה לי בהצלחה, מקווה שעשיתי לכם משהו.

פוסט ראשון, ליליה יום שישי - לא יצאתי העייפות גברה עליי והעצבים.

כבר המון זמן שאני מסתובב עם ההרגשה של "אני חופר" - "אני מפענח יותר מדי"... כל סיטואציה שקורת לי אני ישר מפענח אותה או אני חושב

 "אם, אז..", 

"למה דווקא ככה..."

"אחר כך הוא יעשה.."

"זה בגלל ..."

באמת שנמאס לי, נמאס לי שאין לי תמימות של כל ילד רגיל. ואני לא מדבר על אינפנטיליות מטומטמת אני מדבר על החשיבה העכשווית שאמורה להיות לכל ילד בגילי,

רוצה להיות מיוחד אבל לא בדרך שאני מפריד את עצמי מעצמי ומהסביבה.

רציתי לפנות היום ליועצת לבקש טיפול פסיכולוגי, אבל היא אמרה לי "אני עסוקה תבוא עוד שבועיים" באלי כ"כ להיכנס בה, אם הייתי אומר לה "אני רוצה להתאבד" כמו כל ילדי הצומי אז היא הייתה מטפלת בי באותו רגע?

אבל כנראה אני תמיד אשאר בשאלה שלי - זה חסרון שאני לא כמו כל הילדים המטוטמטמים של גיל 16 שמספקים לעצמם סיפוקים מידיים, לא עושים עם עצמם כלום, הורסים כל היום דברים ובעתיד יהרסו משפחות אחריי בילוי בבר עם כמה(גם קצת זה מספיק..) שוטים של וודקה?

בסוף נשאר לשאול אם אני רוצה להיות הדבר הנוראי הזה? או אם אין אפור בין השחור והלבן הזה... אם אין סוג של טינייג'ר משופר.

אספר קצת עלי?

בן 16 מאור עקיבא, תלמיד בינוני - מצטיין, שם זין ענק על אנשים, מתעסק יותר מדי בקביעת פרמטרים בעקבות תוצאות מעשיי החברה, נטיות אובדניות, לדאבוני עברתי הרבה חוויות שכול. כמעט בטוח שאני גיי - דבר שגם סוג של גרם לי לאבד את החשיבה האולטימטיבית של בן נוער רגיל וגררה אותי להתלבטויות עמוקות בנושא הזהות המינית שלי.

תהיו בני אדם, לילה טוב.

נ.ב

אם אהיה ראש הממשלה בעוד כמה עשורים אנא מכם תשכחו שקראתם את הפוסט הזה.