"שוב..נורא מצטער על השטויות שעוברות לי בראש..
אני צריך להפסיק עם המחשבות האלה.. אני מאוהב בך וקשה לי שקורות לנו כל המעידות האלה בזמן האחרון..
זה ממש לא באשמתך כמו שאת אומרת.. הכל בגלל ההתנהגות המטומטמת שלי.. ורק אני אשם בזה..

ניסיתי לתפוס אותך כמה פעמים בטלפון ולא ענית..
אני אוהב אותך.. שתהיה לך שבת שלום.. ותיהני.
מחכה למוצ"ש..  "

אני לא יודעת מה עובר עלינו.. הכל נהיה כל כך כבד ואינטנסיבי. יותר מידי לפעמים.

אני אוהבת אותו כל כך והמחשבה שזה לא יעבוד ושאני אאבד אותו.. makes me lose my breath.

רוב הזמן זה טוב.

לא, כל הזמן זה טוב.

ורוב הזמן... אני מרגישה בסדר עם זה.

אבל לפעמים זה פשוט יותר מידי בישבילי.

חברה שלי אמרה שאני מפחדת... אבל זה לא זה.

אני לא מפחדת, אני פשוט לא רגילה. להיות כל כך 'ביחד'.

אני רגילה להיות עצמאית, ולשים זין. ופתאום יש לי מישהו שחשוב לי.

פתאום יש מישהו שאני צריכה לקחת בחשבון בכל החלטה.

פתאום יש מישהו שאני לא רוצה לאכזב.

מוזר לי.