אני, בכלל מסיפור אחר...

מסיבה.
כל החברים ביחד.
50 חבר'ה ששותים בירה ואוכלים חטיפים ומעשנים סיגריות.
המעשנים במרפסת ובחצר והשאר מפוזרים בבית, מתנשקים או סתם מדברים.

היא לוקחת סכין.
השאר לא חשוב לה עכשיו.
המטרה זה הדבר היחיד שחשוב.
אני מסתכל עליה בשאלה.
היא מחייכת וממשיכה הלאה.

ריח הסיגריות נכנס גם פנימה.
אני זורק מבט החוצה ומגלה שלולית של דם.
והיא עם סיגריה ליד החלון, חיוך מטורף על פניה.

"לא חתכת את עצמך, נכון?"
אני זורק בחצי עניין,
"מה פתאום? זאת יום ההולדת שלי!"
היא משיבה ומכבה את הסיגריה.
"אז למה הדם?"
אני שואל ומתחיל לחשוד.
"אני עושה את זה בשבילך."
היא אומרת ומשספת גרון נוסף של אחד מחבריי.

היא רצה לאורך ולרוחב כל הבית.
משספת גרון אחר גרון.
אני מתקשר למשטרה ובוכה שיש רצח-טבח- בבית שלי.
אני נותן את הכתובת והדמעות לא מפסיקות לרדת.
אני רץ אחריה.
"אנה תפסיקי! אנה דיי!"
היא בחיוך מטורף לחלוטין:
"זה בשבילך, אתה לא מבין?"

היא נכנסת לחדר של אחותי- אין שם אף אחד.
היא נכנסת לחדר של אחיי- גם שם אין.
היא נכנסת לחדר של אבא שלי- זוג מתנשק ליד המיטה שלו.
היא משספת להם את הגרונות והדם משפריץ על המיטה והקירות.
אני מקיא.

היא רצה לחדר של אישתו- שני זוגות מעשנים שם ומשחקים במחשב.
היא משספת גרון אחר גרון.
המקלדת והפרקט והתריסים נצבעים באדום.
גם החולצה הלבנה שעל המיטה.

היא רצה במורד המדרגות.
נכנסת לחדר שלי.
זוג מזדיין שם.
היא אפילו לא הפרידה אותם.
היא פשוט קטעה לשניהם את העורקים הראשיים.
המיטה שלי מתמלאת בדם.
והרצפה.

היא נעצרת בסלון.
48 חבר'ה מתים ומדממים על הרצפה.
היא יושבת על הספה.
מדליקה סיגריה.
"למה עשית את זה?"
אני שואל עם דמעות בעיניים ושאריות קיא בפה.
"כי הם מסכנים אותך. אני אוהבת אותך אלי. אבל אתה לא אוהב אותי באותה צורה."
היא עונה ומכבה את הסיגריה באחת משלוליות הדם.
"אבל אנה..."
אני בוכה.

אני לוקח לה את הסכין מהיד.
שוטף אותו מהדם ומטביעות האצבעות שלי.
אותה אני כבר אסגיר.
אני שם את הסכין הצהובה עם הלהב הקטן על השיש במטבח.

אני יושב בכניסה לבית שמריח כמו בית מטבחיים.
אבא שלי מגיע.
"מה קרה?"
הוא שואל.
"טבח."
אני לוחש ומדליק עוד סיגריה עוד לפני שסיימתי את הקודמת.
"מה?"
הוא שואל בהלם ונכנס לקחת את הסכין- הגנה עצמית.
"זו הסכין שהיא השתמשה בה. המשטרה בדרך."
אני אומר והמבט שלי נעוץ בעץ שממול.
"אני... וואו... אני שורף אותה."
הוא אומר ושורף את הסכין במנגל- שכבר לא ישמש כמנגל אחרי שמישהי נרצחה עליו.

"איפה זה? עצרו- משטרה!"
"זה בפנים. היא על הספה. הסכין שרופה- לא יכולתי לראות את הדבר הזה בבית."
אבא שלי מתנדב לספר לשוטרים.
הם נכנסים ויוצאים.
גופות עטופות בשקיות ניילון שחורות ומטפטפות דם יוצאות אחת אחרי השנייה.
48 חברים שלי.
48 לעזאזל.

השוטרים מוציאים אותה.
היא עדיין מחייכת את החיוך המטורף שלה.
היא עדיין מלאה בדם.

אני מתעורר.
אני בוכה.
חוזר לישון.
חולם את אותו החלום.
אפילו הריח לא משתנה.

ושוב.
ושוב.

אני מתעורר עם בחילה וסחרחורת.
ונרדם לחמש דקות.
ואבא מעיר אותי.

לעבודה אני כבר לא מסוגל ללכת היום.
לא אחרי הטבח.