כתבתי סיפור אהבה חורפי בשביל התחרות בבלוג של אשת הנחש תגיבו לי בבקשה ואודה לכם.
סיפור אהבה חורפי.
עוד יומיים מתחילים הלימודים וחופש פסח נגמר.
התעוררתי לקולות אמי הצועקת "דנה! דנה תצאי מהמיטה ובואי הנה!" , יצאתי מהפוך שלי והלכתי לכיוון אמי הצועקת.
היא אמרה לי : "למה לא ניקית את הבית כמו שאמרתי לך לעשות?"
עניתי לה : "היו לי שיעורים לחופש לא הספקתי"
-סטירה-
היא הרביצה לי. וכמו שאתם בטח כבר ניחשתם אמא שלי מכה אותי ותאמינו לי זה כואב בנפש יותר מאשר שזה כואב פיזית. לאחר שקיבלתי ממנה סטירה ברחתי מהמטבח ישר לחדר שלי. נעלתי את הדלת והדלקתי את המחשב.
המחשב, זה המקום היחיד שבו אני יכולה לכתוב את הכל , את כל מה שעובר עליי ושאף אחד שם לא יודע מי אני.
שכולם יודעים להבין במקום לשפוט אותך כמו במציאות.
ישבתי וכתבתי שעות על כמה שאני שונאת את אמא שלי, כמה שהיא מכאיבה לי כל יום ויומו.
נכנסתי למסנג'ר,הדמעות לא הפסיקו לנזול לחצתי על הכינוי "אורי כי אני תמיד כאן בשביל כולם :]"
ושלחתי לו : "אורי אני כ"כ שמחה שאתה מחובר כל כך הייתי צריכה אותך".
הוא ענה לי : שלוםלום דנה! לא דיברנו כבר יום שלם!" צחקתי.
אורי הוא הידיד הכי טוב שלי מהגן, היו לנו עליות ומורדות אבל איכשהו הוא תמיד מצחיק אותי ומעודד את רוחי.
אני מספרת לו הכל והוא מספר לי הכל. אבא שלו מנהל חברה לטלפונים או משהו בסגנון הוא תמיד בעבודה
ואורי עצוב ומרגיש שאין לו אבא. אמרתי לו : "אורוש אתה תמיד מצחיק אותי! נו יש חדש עם אבא שלך?"
הוא ענה :"שבע בבוקר עכשיו והוא בעבודה ותאמת אני בכלל לא מבין למה אני ער"
אמרתי לו :"לך לישון, התעוררתי רק בגלל האמא המעצבנת שלי למה הייתי צריכה לקבל כזו אמא?"
חיכיתי כמה דקות והוא לא ענה לאחר כמה דקות
הוא אמר:"את חייבת להתמודד נגדה ואם לא תעשי את זה בסופו של דבר אני אעשה, אני לא יכול לראות אותך סובלת"
חייכתי והרגשתי שתמיד יש מי שיגן עליי. אמרתי לו :"אתה לא וגם אני לא 3> תודה על העזרה, אני חייבת לזוז לגמור את העבודה שלי בה ביי" .כיביתי את המחשב והתחלתי לעשות את העבודות, אחרי הכל אני כבר לא ילדה קטנה ולימודים זה הדבר היחיד שצריך לעניין אותי כרגע, מכיוון שהלימודים מתחילים בעוד יומיים" ישבתי וגמרתי את כל השיעורים והעבודות שהיו לי לחופש והייתי גאה ומרוצה מעצמי.
פתאום אמא שלי נכנסה וטרקה את הדלת בחוזקה :"קחי! אבא שלך בטלפון!
אני לא משרתת שלך ואל תתרגלי שאני אביא לך את הטלפון!"
לקחתי את הטלפון מידה והיא יצאה החוצה. אמרתי : "אבושש! התגעגעתי אלייך! למה אני לא יכולה לגור איתך?"
הוא ענה :"מותק, את יודעת שאני כל הזמן בנסיעות אבל את יודעת שאני אוהב אותך מאוד!"
אמרתי :"לא פלא שהתגרשת מהמכשפה שגרה פה, אני שונאת אותה." הוא אמר :"אבל בכל זאת, היא אמא שלך.."
עצרתי אותו ואמרתי :"לא אכפת לי" הוא אמר : "יש לי פה כמה עניינים לסדר אני אתקשר אחר כך בסדר מתוקה?" אמרתי :"בסדר ביי אבא!" זה היה כבר בסוף היום, היה מאוחר - הלכתי לישון וכאבה לי הבטן מאוד חשבתי לעצמי ,
שזה בטח חששות מהלימודים שמתחילים בעוד יומיים.
התעוררתי מאוחר,בסביבות 14:00 הדלקתי את הטלוויזיה ודפדפתי בין הערוצים, אבל לא היה מה לראות - היה לי מאוד משעמם. יצאתי מהחדר עשיתי סיבוב בבית והבית היה ריק לגמרי. התקשרתי לאמי והיא אמרה שהיא הלכה לאכול צהריים עם אחותי הקטנה , צעקתי לה :"ומה איתי? אני עז או משהו? בלי אוכל בשבילי?" וניתקתי. הלכתי למחשב והחלטתי שאני רוצה לכתוב סיפור, סיפור אהבה. התחלתי לכתוב ולכתוב ולכתוב כתבתי על נסיך שהתאהב במשרתת, די נדוש הא? אבל אני אהבתי את זה. הלוואי ולי היה קורה משהו כמו בסיפור הזה,הלוואי. כל היום ישבתי וחשבתי על מחר, תכננתי את הכל שיהיה מושלם. סידרתי את הספרים ציירתי שערים למחברות והיה לי יום די משעמם, אורי בא אליי והחלטנו לעשות משהו ממש מצחיק, ציירנו כל אחד מהכתה שלנו ורשמנו עליו דברים מצחיקים. היה לי יום כייפי . בערב החלטתי ללכת לישון מוקדם כדי לקום מוקדם, להתרגל ואת האמת? לא היה לי קשה להירדם. בבוקר התעוררתי לקול השעון המעורר . המילים הראשונות שיצאו מפי בבוקר הזמן שדפקתי על השעון המעורר היו "לא שוב פעם!" . התלבשתי במהירות והתארגנתי בבגדים הכי יפים שלי, סידרתי את השיער השטני שלי . פעמון הבית צלצל , זה היה אורי שאסף אותי ללכת לבית הספר. דיברנו דיברנו ובסוף הגענו, כל אחד הלך לכיתה שלו. הגעתי לכתה ועמד שם ילד גבוהה ונאה שלא ראיתי מעולם. חשבתי לעצמי ,שהוא בטח מכתה י' מהגדולים. הלכתי לחברה הכי טובה שלי ,שרון ושמתי לב למבטים של הילד הגבוהה איך שהוא מסתכל עליי. שאלתי את שרון: "מי זה הילד הזה? הוא בטח מי' נכון?" היא ענתה :"הגבוהה הזה שם? זה דניאל. הוא חדש בכתה שלנו למה נדלקת עליו?" חייכתי ואמרתי לה :"לא למה?" היא קרצה לי וצעקה : "דנה בואי! פה יש מקום פנוי ליד דניאל, זה בסדר מצדך נכון?" הוא ענה :"כן בטח, במילא אני לא מכיר פה אף אחד". במשך היום הסבירו לנו על המערכת ועל כל המורות החדשות. בשעה האחרונה החלטתי להיפתח איתו ואמרתי לו :"היי אני דנה, אתה דניאל נכון?" הוא ענה בצחוק :"כן, היי דנה חברתי החדשה ללימודים" צחקתי ואמרתי :"שפה עשירה - נחמד" הוא חייך ואז אמר : "תגידי דנה.." המורה הפסיקה אותו ואמרה :"דניאל כבר ביום הראשון? לא נורא נסלח לך." כתבתי לו פתק שהיה רשום בו :"סליחה אל תדאג זו המורה הסנילית היא כבר זקנה ואין לי מושג למה היא עדיין מלמדת פה, רצית לומר לי משהו?" הוא רשם לי :"לא משנה." חזרתי הבייתה אמי הייתה בסלון רואה את הטלנובלות שלה - מה חדש? אורי התקשר ושאל אותי :"נו איך היה ביום הראשון?" עניתי לו :"היום הכי יפה בחיי" הוא אמר :"מה קרה שכל כך היה כיף? אחרי הכל זה לימודים.." אמרתי לו : "טוב יש אחד.." הוא הפסיק אותי ואמר: "זה בחור חמוד נכון? קלטתי אותך , כנראה שאני מכיר אותך יותר מדי טוב." צחקתי והמשכנו לדבר כמה דקות. מיד אחריו התקשרתי לשרון והתחלתי לדבר איתה על דניאל
היא מיד הבינה שהוא מוצא חיין בעייני, דיברנו עד מאוחר ואז נרדמתי וחלמתי עליו, חלמתי על החיוך שלו.
האם ייתכן שזו אהבה ממבט ראשון? או סתם הידלקות קצרה. למחרת באתי התיישבתי במקום שלי והוא בשלו.
במשך השיעור השני שחשוב לציין היה מאוד משעמם התכתבנו בפתקים, הוא סיפר לי על הבצפר הקודם שלו
וסיפרתי לו מה קורה פה אך מפתק אחד שהוא שלח לי באמת התרגשתי :"את הבנאדם הכי נורמלי פה
ואני די מחבב אותך" חייכתי וכתבתי לו :"אתה גם חמוד אמנם פחות ממני :] " הוא צחק וכתב :"רוצה להפגש מחר בערב
לראות סרט?" הרגשתי כזו שמחה בלב ורשמתי לו :"רק תבחר את השעה :)"
חזרתי הבייתה מלאה בשמחה ואז רק מישהו אחד יכל להרוס את זה- אמא שלי. נכנסתי הבייתה וישר אמא שלי
קפצה עליי בצעקות - "מי את חושבת שאת? שמעתי איך דיברת אליי לפני אבא? את ילדה מטונפת ולא מגיע
לך שבנאדם כמוני יהיה בחברתך! לכי מיד לחדר שלך ואל תצאי ממנו!" צחקתי לה בפנים בצחוק מלגלג
ואמרתי לה :"כמה שטויות את מסוגלת להגיד ב5 שניות?" עליתי לחדר שלי ופתחתי את המחשב. כתבתי
וכתבתי עמודים שלמים על כמה שאני אוהבת את דניאל. בבוקר כשהגעתי לבצפר דניאל ישב שם עם כמה חברים
הלכתי לשרון ודיברתי איתה הוא בא אחז בידי ולקח אותי לצד הוא אמר לי :"דנה את זוכרת שהיום הולכים לסרט?"
אמרתי לו :"בטח" והוא אמר :"דנה, אני מרגיש שאני ממש מחבב אותך" לא ידעתי מה לומר, עוד לא התנשקתי
וגם לא היה לי עוד חבר. הלכתי למקום בלי לומר לו כלום. הצלצול לסוף השעה האחרונה צלצל ראיתי את דניאל
בא לעברי והתחלתי ללכת מהר, כנראה אני קצת פוחדת. הלכתי מהר ונסעתי באוטובוס הציבורי הבייתה
עליתי לחדר ודיברתי עם אורי . הוא אמר לי שאני מדברת על דניאל יותר מדי ושאם שנינו מחבבים אחד את השני
אני צריכה להיענות לו. בערב הגיע ואת האמת נראיתי יפה. התכוננתי במיוחד לערב הזה למרות שזה רק סרט.
הוא אסף אותי מהבית והתחלנו לצעוד לבין הקולנוע. הסרט היה כל כך יפה ושמתי לב שדניאל מסתכל עליי.
בסוף הסרט הלכנו לגינה שקרובה לבית שלי. ישבנו שם רק שנינו על הדשא בקור הקל. הלב שלי פעם חשבתי
אולי זו תהיה הנשיקה הראשונה שלי. ראיתי אותו מוציא משהו מהכיס חשבתי אולי זו מתנה. הוא הוציא בקבוק
של אלכוהול. נבהלתי. לא ידעתי מה הוא הולך לעשות לי הוא הוציא את הבקבוק ואמר לי :"רוצה קצת?"
אמרתי לו :"לא תודה , אני לא שותה" הוא עשה פרצוף קצת כועס ואמר :"מה את מהפחדניות האלה שלא שותות?
יאללה תשתחררי קצת!" אמרתי לו שאני לא רוצה. הוא שתה עוד ועוד והוא החזיק אותי ורציתי לברוח, רציתי לברוח
לבית שלי. זה היה נורא הוא לא נתן לי ללכת חששתי ממנו, פחדתי כל כך בסוף נתתי לו מכה וברחתי לבית שלי.
לבי פעם כל כך מהר והדמעות לא הפסיקו לנזול רצתי כל כך מהר הגעתי הבייתה נכנסתי בשקט עליתי לחדר שלי
ובכיתי כל כך הרבה שאפילו לא יכולתי להזיז חלק מגופי. הוא ניסה לשכר אותי ולאנוס אותי. אבל אני לא מפסיקה
לאהוב אותה. האם האהבה שלי אליו כל כך חזקה? יום למחרת היה יום שבת. שמתי את הפלאפון שלי על שקט
כי לא יכולתי לסבול את הרעש של הצלצול שלי ועוד שרשום על הצג "דניאל" הרגשתי כל כך רע ורציתי למות.
לא עניתי לו לשום שיחה, לשום אסאמס . מה קורה לי? התלבשתי וירדתי לאכול ארוחת בוקר, שכמובן הכנתי לעצמי
אמא שלי פנתה אליי בצעקות ואמרה לי :"טוב אני הולכת שאני חוזרת אני רוצה לראות את הבית נקי" כעסתי מבפנים
ואת כל הכעס שלי עליה ועל דניאל הוצאתי החוצה צעקתי עליה ואמרתי :"תקשיבי לי עכשיו ותקשיבי לי טוב!
אני לא שפחה שלך ונמאס לי שאת מתייחסת אליי כאל משרתת אני הבת שלך ואת צריכה להעניק לי יחס כמו שמעניקה
יחס אם לבת!" ברחתי מהבית. טרקתי את הדלת בחוזקה והלכתי לטייל בשכונה. הרגשתי יד חמה ונעימה על הכתף
שלי . הסתובבתי וראיתי שזה היה דניאל ראיתי אותו נזכרתי באתמול וכאב לי. ברחתי משם במהירות האפשרית
והוא רץ אחריי. נפלתי וברכי השתפשפה. לא יכולתי לזוז הוא בא ואמר לי :"אני כל כך מצטער, התסלחי לי?"
אמרתי לו :"היית בהשפעת אלכוהול אתה זוכר בכלל מה עשית? אתה ניסית לאנוס אותי!" הוא היה בהלם
ואמר :" אני לא זוכר אני כל כך מצטער על כל מה שגרמתי לך אני באמת מאוד מחבב אותך, אפילו - אוהב"
לא ידעתי למה להאמין אמרתי לו :"בבקשה תלך, אני לא יודעת אם אי פעם אוכל לסלוח לך על מה שעשית"
הוא אמר :"לפחות אני יכול לעזור לך לקום?" צעקתי לו :"לך מפה! לך מפה כבר!"
אף אחד לא יודע על מה קרה לי אתמול. הלכתי לאורי הבייתה וסיפרתי לו הכל הוא אמר שהוא מניאק ושהוא יראה
אותו הוא יהרוג אותו. הרגשתי שמישהו שומר עליי, שתמיד יש לי מישהו שיעזור לי ויגוננן עליי.
למחרת ביקשתי מהמורה שתעביר אותי למקום אחר, ליד שרון. באמצע השיעור היא שלחה לי פתק
שבו היא כתבה :"מה יש לך? את נראית עצובה. הכל בסדר עם דניאל? לא עניתי לה. ביקשתי לצאת לשירותים
סגרתי את התא ובכיתי . נזכרתי במה שקרה לי אתם לא מתארים לעצמכם כמה זה נורא.
כל היום דניאל ניסה להגיד לי דברים אבל ברחתי ממנו להיות עם אורי. אני ואורי קבענו לישון.
בערב ישנתי אצל אורי וקרה באמת משהו מוזר. היה כיף כל כך עשינו צחוקים ולגמרי שכחתי מדניאל
ואפילו, הרגשתי משהו קצת כלפי אורי. קצת ממש קצת וגם בקצת הזה לא הייתי בטוחה.
חשבתי על החיים שלי ואיך שתמיד אורי היה שם בשבילי עם החיוך המקסים שלו .
שכבר היינו עייפים התיישבנו כל אחד במיטה שלו והתחלנו לדבר. פניו הפכו בן רגע לנפולות והוא אמר לי משהו
שיחקק בזכרוני לעד :"דנה, אני חייב לומר לך משהו" אמרתי לו :"דבר חופשי " וחייכתי. הוא אמר :" את זוכרת
בכתה ג' שכל הילדים צחקו עלייך כי הייתה לך שן נורא עקומה?! אני גוננתי עלייך , ואת זוכרת שישנתי אצלך
ועשינו תעלול לאמא שלך, ואז שהיא צעקה עלייך הגנתי עלייך?! אז הנקודה שלי היא, שהכל היה מאהבה,
אהבה אלייך.." לא נתתי לו להמשיך, הבנתי למה הוא התכוון וכל מה שעלה במוחי להגיד לו הוא :"הוו אורי,
גמאני אוהבת אותך אתה כמו אח שלי ידיד הנפש שלי" הוא היה עצוב ואמר :" אני לא מתכוון לאהבת אחים,
אלא אהבה, אהבה בין בת לבן". הייתי המומה לא ידעתי מה לומר. הייתי בשקט כמה דקות ואז ידעתי מה לומר
אמרתי לו :"אורי, אתה יודע מה קרה לי עם דניאל ובאמת אני לא יכולה לומר שאני לא מחבבת אותך אני מחבבת
אותך , ומאוד אבל זה עיתוי לא ממש טוב ואני חושבת שבעתיד משהו יכול להתפתח". הוא אמר :"אה אוקיי"
הסתובבנו והלכנו לישון. למחרת התעוררנו זה היה יום בצפר והלכנו כאילו לא קרה כלום. כבר הרגשתי שדניאל
הרבה יותר אדיש אליי ובאמת חיבבתי אותו מאוד, אבל החיבה שלי אליו ירדה ואפשר להבין אותי אחרי מה שהוא
עשה לי.
זה היה יום גשום, יום גשום מאוד אפילו ירד גשם בלי הפסקה כאילו אלוהים בוכה בגלל מה שקרה לי
למרות שזה לא הגיוני. ישבתי לבד בחדר שלי וכתבתי , הכל הוצאתי הכל על דניאל, אור, אמא שלי
ועל כל מה שמציק לי. והאמת? זה עזר לי מאוד, הרגשתי הרבה יותר משוחררת קראתי את זה וידעתי בדיוק
מה אני צריכה לעשות. לא יכולתי לחכות אפילו לא רגע שמתי עליי מעיל ויצאתי בלי מטרייה בגשם הזה
כל הדרך חייכתי צלצלתי לו בבית אמא שלו פתחה את הדלת ואמרתי :"דניאל נמצא בבית?"
עליתי לחדר שלו הוא פתח את הדלת ואמר :"דנה? מה את עושה פה?" נתתי לו סטירה ואמרתי לו שלפי דעתי
הוא כל כך לא בוגר שזה מדהים. ברחתי מהבית שלו והלכתי לבית האחר. צלצלתי בפעמון הדלת ושם הייתה
אמו החביבה של אורי . ניגשתי לחדרו והוא היה שם כמו מלאך מנגן בגיטרה שלו. הוא ראה אותי ושאל אותי :
מה את עושה פה? יש גשם בחוץ את משוגעת? את נוטפת בואי קחי מגבת ותעמדי ליד התנור את קפואה"
אמרתי לו : "אורי אל תדאג לי, באתי לפה בגלל סיבה מאוד חשובה. אני אוהבת אותך והבנתי את זה
כי אוהבים מי שתמיד איתך ועברתי על החיים שלנו והבנתי, שאתה תמיד היית לצדי ואני מרגישך כלפייך דברים"
בלי לשאול נישקתי אותו - הנשיקה הראשונה שלנו ובכלל הנשיקה הראשונה שלי. זה היה כל כך טוב
פרפרים בבטן והדדיות.
מאז עבר חודש , אני ואורי חברים ואנחנו אוהבים אחד את השני.
בקשר לדניאל? סלחתי לו, אני לא יודעת אם הוא עדיין אוהב אותי אבל בנתיים אנחנו רק ידידים.
__________________________________________
יצא לי הסיפור הזה כל כך ארוך ואני בספק אם מישהו קרא אותו
נראה לי שזה הפוסט הכי ארוך שהיה לי אי פעם
בבקשה תגיבו
וכמו השיטה הרגילה מי שקרא שירשום : אני גיבור
ושיגיב את דעתו. השקעתי המון ואני מאוד אודה אם תצביעו לי כשתהיה תחרות
אוהבת,
שיר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
