Expose yourself to your deepest fear; after that, fear has no power.

למה היום הזה כל כך מעצבן את הבודדים מבינינו?
למה כל שנה אנחנו אומרים לעצמנו 'טוב לא נורא אולי שנה הבאה יהיה איזה מישהו/מישהי שיחמם אותי בלילה הזה'
למה זה מעסיק אותנו כל כך?

זה מעצבן, נכון. כולנו רוצים שיגיע הנסיך המקסים וינשק אותנו בחצות
אבל החיים הם פשוט לא אגדה עם להיות מציאותית.

אז הנה, עוד סילבסטר שאני שוב לבדי לבד לבד לבד ובחצות הלילה אני כבר אשן כנראה ואקום לעוד יום חדש
יום שגרתי, יום מעצבן של 7 שעות לשבת על כסא ולהקשיב למורה שמה שיש לה להגיד במילא לא מעניין אותי.

אח אח,
טרלהלה
גדלנו בשנה.