אני מתגעגעת אליו.

אני מתגעגעת לחברים, למשפחה.

אני מתגעגעת לשגרה, ללשבת בשיעור וללמוד.

אני מתגעגעת ללחזור הביתה באוטובוס ולחשוב על הדברים שעברו עליי באותו יום.

אני מתגעגעת להרבה אנשים ודברים ותחושות.

אבל אני מתגעגעת אליו, וזה מה שהכי חשוב. זה עונה על השאלה הכל כך גדולה הזאת-

זה באמת מה שאני חושבת שזה?

אז כן, כנראה שכן. החברות שלי לא טועות ואני סתם מעצבנת.

אני רוצה אותו, וזה קשה קצת להודות בזה. בייחוד בגלל העובדה שהוא קטן ממני בשנה.

זה משנה בכלל? טוב לי איתו.

אבל הוא יודע יותר מדי. גם אמת וגם שקרים. מערכת יחסים צריכה להתבסס על כנות.

זה לא יילך.

אני לא רוצה.

זה היה טוב פעם כשהיינו ידידים- למה זה קרה , כל זה?! למה לא יכולנו פשוט להישאר ידידים?!

למה לא יכולתי להבין את העובדה שבחיים לא ייצא מזה יותר ממה שזה ?

כי אני טיפשה.