האנונימיות תציל אותי מעצמי, אולי.

אז יש שניים נחמדים כאלה, נקרא להם אביב והראל.

את הראל אני מכירה המון זמן, אבל לא הכרתי אותו באמת עד לחופש הגדול השנה, שהתחלנו ממש לדבר בו והכל. בנאדם מדהים ההראל הזה. חולה נפש ומוזר מאוד, רגיש מדי ויש לו מאניה דיפרסיה-בדוק, (או אולי רק דיפרסיה...) אבל זה לא הופך אותו לפחות מדהים, להפך.

היום הראל סיפר לי שהוא בי. שהוא מפנטז על בנים ורוצה בנים- וגם בנות, אבל הוא לא מסוגל לדמיין את עצמו עם בחור. בגלל שכל הסיטואציה הזאת מאוד רגישה והוא רק רוצה שיקבלו אותו, שתקתי ועברתי הלאה ולא אמרתי לו שהוא לא באמת בי, רק אמרתי שיחשוב לפני שהוא עושה הכללות.

לא היה לי נעים לומר שתמיד ידעתי, שכולם יודעים. פעם אהבתי ( באמת כאילו) אותו, למרות כל זה- אולי בגלל, בגלל שזה הכי מה שאסור. הראל ילד מקסים בתכלס ומגיעה לו מישהי טובה ממני, שתדע לנסות " לתקן " אותו, ולא להשאיר אותו שבור כמו שאני עושה שוב ושוב ושוב.

ויש את אביב, ילד שהיה עד תחילת השנה סתם עוד חבר בפייסבוק שהוספתי רק כי הוא נראה טוב-ונשמע ממש אחלה. הוא באמת אחלה. לא רק שהוא אחלה, הוא ממש דומה להראל בתחומי עניין והכל, רק שהוא הכי לא .. אמממ, גיי, שאפשר. הוא מקסים בעיני ואני חושבת שאולי אני אפילו מרגישה כלפיו משהו. והוא מדבר איתי ומחבק אותי , כל הזמן. מצד שני הוא עושה את זה לכולן... כל בת שהוא רואה ויכול לסבול.. זונה כזה. מקסים, אבל לא בליגה שלי, כנראה... ונראה לי שהוא מסנן אותי :|

יש מצב שגרמתי לו להרגיש שקצת אין לי כוח אליו ושקצת יתרחק, מרוב מאמצים לא להיראות מעוניינת מדי או סטוקרית מטורפת (שזה בדיוק מה שאני O: )

בקיצור, הבלאגן חוגג כאן.

אבל החיים שלי טובים, אין לי על מה להתלונן, תודה לאל.