זה מה שמונע ממני לכתוב בפרץ עז את כל הטוב הזה
והמחסור בהבעת הטוב זה מה שמונע ממני להוציא את מה שאולי עוד באמת רע
כמות הפחדים הזו שמרגישה לי כמו סכין שכמעט חותכת את החוט אבל למרות הכל לא מצליחה לנתק את הסיב האחרון והעבה שמשאיר את הכל מחובר ותקין.
זהו משפט הסיכום - הכל מחובר ותקין.
אני בינתיים נשארת בלי יכולת לבטא את ההרהורים שלי.
הטענה העיקרית שלי להשארות איתו הייתה ההבנה המוחלטת שלי עם עצמי שבזמן הקרוב לא קיים הסיכוי שאני אצליח למצוא במישהו אחר את מה שאני -באמת- מחפשת בשביל עצמי.
איזו קלישאה זו שאני בסוף מוצאת את כל מה שרציתי למצוא בעצמי בין ידיים שכל כך השתלדתי לייחס להן קור.
הלוואי שיהיה לי בית. [לנו.]
עכשיו אני קולטת שבפעם הראשונה שאני ממש רוצה להשאר, אני נאלצת לעזוב.
[מה זה כבר ארבעה חודשים?]
[אני מנסה שלא להסתכל ארבעה חודשים אחורה, זה רק מבהיר לי שזה המון.]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
