"אדם מקבל הזדמנויות מעטות בחיים לאהבה אמיתית. אני כבר קיבלתי את שלי" (איך פגשתי את אמא).
תנסו להסתכל לאחור ולראות... מכל הקשרים שהיו לכם, מכל ההתאהבויות, מכל הרגשות העזים שהיו לכם לאנשים אהובים.... למי מהם וכמה מהם יכולתם בראש מורם לקרוא "אהבת חיים"? או.. "אהבת חיי" לצורך העניין.
"אהבת חיים" היא מושג כבד. עצוב ושמח כאחד, מושג שמפחיד לפעמים להעלות על השפתיים.
אבל מי מכם שהתאהבו ברמה כזו יודעים על מה מדובר. כי מדובר כאן באושר עילאי.
תחושה שגורמת לך פיזית לרחף מעל כולם, להיות מאושר. ובאמת מאושר.
מי מכם שחוו את זה אומר "הי, הכל מסתדר פתאום?" או פתאום אתה מרגיש טוב, חושב שאתה נראה הכי טוב שיש ולפתע כולם רוצים להיות בחברתך?
אז כן חברים.. למי שהרגיש את זה... הוא יודע על מה אני מדבר.
אבל כמה "אהבות חיים" כאלו אנו מקבלים? שוב אומר שמי שכבר התאהב בצורה כזו יודע... שלא הרבה. מעט מאוד אפילו.
אפשר לספור אותן על יד אחת או אפילו חצי יד.
יש כאלו ברי מזל, שמוצאים אהבה שכזו כבר בתחילת דרכם ויש כאלו שאחרי שנים.
אבל אלו , כמוני, שכבר קיבלו את ההזדמנות והחיים הובילו לפרידה- מה עושים עכשיו?
אתן כאן אמירה קטנה לגבי "אהבת חיים". כל אלו שעדיין לא התאהבו ורוצים קשר רציני וכל זה... תהיו שמחים. כי יש לכם בנק שלם של הזדמנויות עתידיות פתוחות לפניכם.
לאחר כמה זמן אפשר להתאהב שוב? איך? מתי? על מה מדובר.. כנראה שאין על זה תשובה.
ייתכן וגם אותם אנשים כמוני שכבר קיבלו את ה"הזדמנות" שלהם לא יקבלו אותה שוב לעולם. וההתאהבות הבאה תהיה.. קטנה יותר.
אולי מדובר פה בהזדמנות אחת, אולי אפילו שתיים. אבל היא קיימת.
ובואו נודה באמת- כולם מתחתנים בסוף.
מה בעצם אני מנסה לומר? שתקווה חזקה יותר מכל רגש אחר. ולא משנה כמה... "אהבת חיים" היא דבר מושג. וקיים. ואמיתי.
והאחת קיימת אי שם. כמו שבשבילך קיים האחד. ולא משנה אם אתה סטרייט, גיי או טראנס. כולנו מחפשים בבסיס שלנו.. להתאהב. ולאהוב. ולהרגיש את אותה "אהבת חיים" הזו גם אם לא נותנים לה את אותו השם.
אז יש לי הזדמנות אחת אחרונה. אי שם. ואני יודע שביום שאקבל אותה ואראה אותה אני ישר אדע. איך? אין לי שמץ. אבל לי, לאלעד, תהיה "אהבת חיים".
השנה היא 2008. הכרתי בחורה מקסימה. כיתה לידי. התאהבתי בשניות. והיא סיפרה לי ש.. יש לה בלוג. לכן נכנסתי. ועקבתי. והסתכלתי. ואהבתי.
ספטמבר 2008. בחור מבולבל, מחפש אהבה... מאמין באהבה וחסר כל מושג- כמה זה דבר מסובך. לא מאמין באמת שאי פעם ימצא. שאי פעם בכלל... יתאהבו בו בחזרה.
דצמבר 2008, חברה ראשונה, יוזמה ראשונה שלי אי פעם. למה? אין לי מושג. אבל לאחר חודש זה נגמר.
פברואר 2009, חברה שניה. באמת בחורה מקסימה ש... פשוט לא התאמנו. היום יש לה כבר חבר כמה שנים טובות והם הכי חמודים ביחד.
מאי 2009, חברה שלישית, אהבה חזקה למישהי שרציתי אותה שנה בערך. אבל גם זה לא הלך, ראינו דברים אחרת. היא באמת מקסימה וגם היא מאושרת היום.
יולי 2009, החלטתי לפתוח בלוג. כותב הרבה. כל יום... מוטיב של פוסט ושיר. פוסט ושיר. מנגן, מתאמן... חברים קרובים.
מכיר אנשים אבל.. לא מצליח יותר מידי להתמקד.
אוקטובר 2009, מכיר בזכות הבלוג הזה בחורה מקסימה בשם קארין. לראשונה בחיי- מציעה לנסות להיפגש ולצאת יחד. באותו יום- הלוויה. אחות של ידידה... אבל החלטתי בסופו של דבר שלא. מרחק אמרתי... מרחק.
נובמבר 2009, מכיר בחורה חדשה. גם בזכות הבלוג הזה. קרן שמה. גרה רחוק אמרתי. אבל יש בה משהו מיוחד. והתאהבתי חזק לראשונה בחיי.
האהבה הזו שמרה על עצמה במשך שנה וחצי. רבנו אולי פעמיים... הרגשתי מאושר. בזה אין ספק.
אבל.. מרחק אמרתי. אבל... אני אוהב. אמרתי.
מרץ 2011 זה נגמר. אני זוכר איך הרגשתי כאילו זה היה אתמול... אבל המשכתי. ולא עבר זמן רב והכרתי בחורה חדשה בעזרת... תנחשו- הבלוג הזה.
שני שמה. אבל זה היה קרוב מידי לפרידה ההיא... ועדיין אהבתי אותה. זה לא הלך וזה היה מאוד קצר. שבועיים בערך. היום היא גם מאושרת ובזוגיות. שמח בשבילה, היא לא הטיפוס שלי אבל.. מגיע לה. יש לה לב טוב.
ספטמבר 2011. הגבתי בבלוג כלשהו.. והתחלנו לדבר. התאהבתי שוב. והפעם חזק. אילנה שמה. בזכות... קדימה... הבלוג הזה. קרוב לשלוש שנים היינו ביחד. אני יודע שהיא הבחורה הכי טובה שיצא לי להכיר אי פעם. זה נגמר כי... זה פשוט נגמר. רצינו דברים שונים בחיים בצורה שונה. והיום? היא מאושרת. ומגיע לה.
דצמבר 2013 החלטתי לסגור את הבלוג. לא הרגשתי צורך בו. אבל דברים השתנו...
ספטמבר 2014. שבוע שמירות אחרון בשירות החובה שלי. החלטתי שהפעם לא אכיר מישהי בזכות הבלוג הזה.. הוא הרי סגור.
ואכן הכרתי. קראו לה ניצן. בהתחלה? חשבתי שיש בה הכל. ולאחר תקופה... הבנתי שטעיתי ובגדול. חוויתי את השנה הקשה בחיי... ודי באשמתי. וגם באשמתה. וזה נגמר לא מזמן. והיא? מאושרת.
השנה היא 2015, אוגוסט. פתחתי את הבלוג הזה מחדש.
כי אני צריך את זה. כי אלעד חזר. כי הבלוג הזה הוא חלק מאלעד. הוא חלק מהעבר, חלק מהאישיות שנבנתה עם הזמן.
הבלוג הזה, הוא אני.
ואני? אהיה מאושר. לאחר שנפתחו סיפורים ונסגרו... הגיע הזמן לפתוח ספר אחד אחרון. עוד סיפור אהבה אחד , שכרגע דפיו ריקים.
כינוי:
L - ad
בבלוג זה
בכל הבלוגים
