In the Wind Of Change

יום אחד אני אעזוב

את החדר הזה, את הבית הזה, את המקום הזה.

חס וחלילה- לא רע לי פה! זה הבית שלי!

אבל אני יותר ויותר מבין שוואלה אני לא ילד. תראו בן כמה אני כבר, והזמן טס. אתמול הייתי בן 16 והיום אני בן 21 תכף.

עם התכנון שלי לחיים יוצא מצב שאני אצא מהצבא בגיל 25. ואז אני אצטרך להתחיל למצוא את עצמי.

זה הגיוני?

יום אחד אני אעזוב מכאן. וזה יהיה היום הקשה בחיי. אבל אני חושב... שאני צריך להיות שלם עם זה. אני בחיים לא אוכל לצאת מכאן בלי לדעת שזה באמת ובתמים מה שאני רוצה ומה שאני מוכן לעשות.

כמה שהאהבה מציפה אותי בזמן האחרון ואני לא יודע בדיוק איך לעכל את כל זה. הרבה מחשבות על העתיד והכל שוב מתבלגן לי בראש.

כמה כבר אפשר לחשוב על זה ולהעמיק? דירה, בית, משפחה, עבודה.. כסף. הרבה כסף.

הכל סביב כסף.

עצוב העניין הזה. איפה השאיפות שהיו לי? החלומות? לאן הכל נעלם?! 

כל החלומות היום עולים כסף

יש לי שלושה ימים עמוסים, בלי קשר לחיים. היא בניתוח וגם ההוא. מה יהיה עכשיו? אין לי בעיה וגם לא מפחיד אותי כבר לסגור שום חג או שבת אבל בכל זאת אני מאוד מעדיף חופש.

אני באמת חושב שהמקצוע משפיע עלי מאוד, אני כבר רוצה לראות את עצמי בעוד שנה מקבל כסף על הכל ונהיה מאושר מזה.

כסף.. צריך להתחיל לחשוב כלכלי. דירה, עתיד... אין לי ראש לזה. אני אף פעם לא ידעתי באמת לשמור על כסף והלוואי וכן הייתה לי את היכולת הזו שיש לאחרים.

הבסיס לוקח ממני את כל הכוחות שיש לי, ולחשוב שזה רק שלושה ימים!!!! 

אני מתגעגע לאלעד הישן, המופנם פחות והרגיש יותר