•הודעה חשובה•
שלום לכולם, בזמן האחרון לי (מיכל) היה מלא עומס והאינרטנט קרס,
אני חייבת לציין שאני מודה מקרב לב לsomeone שלא הזניחה את הבלוג ועושה את עבודתה פה כמו שצריך.
אם הייתה לי את האפשרות הייתי נותנת לה את צלש כבר ממזמן 
בתקופה האחרונה, עם כל הלחץ והעומס, אנחנו משקיעות בבלוג הזה הרבה עבודה אבל אני חושבת שלא מעריכים את זה כל-כך.
אני ו-someone החלטנו לעשות ההפסקה עם הבלוג, לצערנו הרב.
נהנתי מאוד להקים את הבלוג ולראות שבהתחלה בלוגרים שיתפו פעולה עם הבלוג ולקחו חלק גדול בו: כתבו, נהנו, הגיבו והשתתפו,
אבל עם הזמן הרבה אנשים נרשמו ובפועל בקושי הגישו, בקושי הגיבו. היינו צריכות לעשות שיווקים כל הזמן והרבה מאוד גם שכחו שהם הגישו והיינו צריכות להזכיר כל הזמן. אנחנו המשכנו להשקיע, אבל זה מאוד מדכא
כשאין קהל להשקיע בשבילו, ובמיוחד קהל שלא תמיד מראה את הערכתו.
כמובן שאנחנו מודעות ללימודים ולעומס. אנחנו בעצמנו חלק מזה, ובכל זאת המשכנו להתמיד גם אם היו מעט עיכובים.
מאוד חבל לנו לעשות הפסקה, נהננו מאוד לקחת חלק בזה ואנחנו מקוות שנהנתם כמונו :)
אנחנו נחזור לעדכן את הבלוג כנראה בפורים, כלומר בעוד חודשיים בערך. אני לא חושבת שעד אז נחזור לכאן.
כמובן שאנחנו יודעות שיש סיפורים שביקשו ביקורות, ולא נשאיר אתכם ללא ביקורת !
במשך הזמן אנחנו נעלה את כל הביקורות, אבל במהלך ההפסקה לא נעלה אתגרים חדשים.
עד אז אתם מוזמנים להציע רעיונות לאתגרים, להמשיך לכתוב וליצור איתנו קשר במייל.
חשוב להדגיש ולומר שהמטרה העיקרית בהפסקה הזאת, היא לחזור ממנה עם כוחות מחודשים ועם הרבה רצון להמשיך ולעדכן את הבלוג שוב, אז נשמח מאוד לראות אתכם שוב לוקחים חלק באתגרים אחרי שנחזור לעדכן! 
חג שמח לכולם!
מיכל ו-Someone
ועכשיו לביקורות של האתגר הקודם:
• ביקורות ע"י Someone •
קרנולה- סיפור יפה, שמסופר מנקודת מבטה של נערה שגרה בפולין. היא מתגוררת בפנימייה, שבה הילדים מקללים אותה וזורקים עליה אבנים, עד שיום אחד מישהי שזורקת עליה אבן, גורמת לה להגיע לביה"ח ולאבד את השליטה במיתרי הקול- היא הופכת לאילמת.
הכתיבה שלך באמת יפה ומעניינת, חוץ מכמה טעויות בפיסוק שאני אפרט אח"כ. בעיניי, גם השם שנתת לסיפור מאוד טוב ומתאים. התיאורים והחזרה על העובדה שמקללים אותה וזורקים עליה אבנים- ממש תרמו להבנה הכללית שלי לגבי העלילה. למרות זאת, האתגר היה לכתוב על איזושהי מדינה ומשהו שמתרחש בה, ולפחות לפי דעתי- לא הייתה ממש התייחסות למדינה עצמה- פולין. חלק מסוים מהאתגר היה לכתוב על המדינה עצמה, אז כן נתת התייחסות לאנטישמיות ששוררת בה, אבל היה חסר לי שתכתבי איזשהו רקע על המדינה בתור מדינה, ולא רק איך היא משפיעה הדמות הראשית. למשל, מה גורם לילדים להציק לדמות הראשית? אם זו מדינה אנטישמית, היה מעניין לקרוא שזה מה שהשלטון האנטישמי 'מלמד' את הילדים לעשות. מי בשלטון בכלל בתקופה שבה העלילה מתרחשת? גם זה משהו שהייתי רוצה לדעת.
טעויות בפיסוק- קודם כל, אחרי כל סימן פיסוק צריך לעשות רווח, כמו במשפט הזה: "אימא שלי לקחה אותי ואת אחותי הבכורה ועברה לפולין,_עיר אנטישמית ששונאת יהודים." (הקו התחתון מסמל את המקום בו צריך להיות רווח)
בנוסף, שימי לב להבדל בין תפקיד הפסיק לתפקיד הנקודה- פסיק בדר"כ אמור לבוא לפני מילת קישור, ונקודה מסמלת את סוף המשפט. אם אין מילת קישור במשפט את כותבת- ברוב המקרים צריכה להיות נקודה ולא פסיק- "אני יודעת שזה לא נכון,_אני אוהבת את איך שאני נראית ועושה הכל להוכיח זאת,_אבל מצד שני אני מנסה להוכיח להם,להראות להם את זה." במקום הפסיק הראשון צריכה להיות נקודה כדי לסמן סוף משפט. הפסיק אחרי "...להוכיח זאת" הוא במקום, מכיוון שאחריו יש את מילת הקישור "אבל". כלומר המשפט צריך להיות כתוב כך: "אני יודעת שזה לא נכון. אני אוהבת את איך שאני נראית, ועושה הכל להוכיח זאת, אבל מצד שני אני מנסה להוכיח להם, להראות להם את זה." (הפסיק לפני "ועושה הכל..." הוא בגלל שגם ו' החיבור היא מילת קישור.)
קובי- סיפור עם הרבה הומור, תכונות ברורות לכל אחת מהדמויות- מה שגם הוסיף להומור וגם להבנה של הדמויות. אהבתי מאוד את הכתיבה שלך, ונהניתי לקרוא את הסיפור 
הקישור שהגשת היה רק של חלק מהסיפור, והחלק הזה בעלילה לא התרחש בסיני, ולכן זה לא ממש מתקשר לאתגר.
מבחינת הטכניקה, יש לך כמה טעויות פה ושם, כמו חוסר בפסיקים- '"מתאים לי סיני" הודיע לי השמן, התרווח בכסאו, לפף את אצבעותיו סביב נקניקיה בלחמניה, ובשתי ביסים הוציא אותה מהמשחק' (הוספתי אותם במקומות המתאימים). שים לב גם להבדל בין זכר לנקבה בהתייחסות אל הדמויות, או לפעולות- "בשתי ביסים" אמור להיות 'בשני ביסים' כי 'ביס' זה מילה בזכר, או "אבל זה לא לענין לסוע רק שתינו צריך עוד אנשים "- אמור להיות 'שנינו', כי הם בנים.
בנוסף, כשאתה כותב ציטוט ואח"כ תוספת של תיאור, לדוגמה: '"תעשה תעשה" התכנית התחילה לזוז', אחרי המילה "לזוז" צריכה להיות נקודה שמסמלת סוף משפט.
חוץ מזה, כשאתה עושה סימן פיסוק- לפניו לא צריך להיות רווח, אחריו כן. כלומר: ""בטח בא._אתם יודעים שהמכונית הכי נפוצה בסיני זה פולסווגן?" (הקו התחתון מסמל רווח).
דבר אחרון- גוף ראשון-עתיד כותבים עם א' בהתחלת הפועל ולא עם י' ('אני אנסה' ולא 'אני ינסה')
•ביקורות ע"י מיכל•
שוקולד ולישון - נכנסתי לבלוג ולא ראיתי פוסטים וכו'.. לכן לא יכולתי לבקר את הסיפור שכתבת.
מעיין- מתחילת הסיפורים אפשר לראות שהתיאורים שלך יפים מאוד ואת מנסחת מאוד טוב משפטים.
העלילה מתפתחת ממשפט למשפט ונתת מין מתח ואי הבנה שגרמה לי להמשיך ולקרוא הלאה ברצון.
אני חושבת שהעלילה מאוד מעניינת אבל אני אתייחס לאתגר שאמר לכתוב על מדינות בקושי הזכרת מהי המדינה, מי גר שם,
למה ההתנהגות כה אלימה,מה הקרע וכו'.. רק נגעת בשמו של המקום ולא יותר מזה.
גם השמות לא התחברו לי למדינה שבה בחרת, "צ'ארלס" זה שם אנגלי ואילו "אריקה"
זה יותר שם גרמני, עוד דבר לגבי השמות - בסיפור את מדגישה את היחס של ה"לבנים" לאריקה השפחה וצ'ארלס
החבר שלה ולפי ההדגשה אפשר להבין שהם שחומי עור ולטעמי השמות לא מתאימים לדמויות האלו לפי היחס שננת בסיפור.
הערה נוספת ששמתי לב אליה הייתה כשצ'ארלס הטביע את אריקה במים, כתבת : "הוא שמע אנחה צורמת ושתיקה " והוא לא יכול
היה לשמוע אותה נאנחת או צועקת כשהוא מטביע אותה זה מבחינה מציאותית.
בסה"כ כתיבה יפה, אם לא נתייחס לאתגר עלילה יפה, מעט מבולבלת, הייתי מכניסה עוד פרטים ותיאורים שעונים על
השאלות: למה ואיך?
הפעם כל אחד מהסיפורים היה טוב מסיבות שונות, ולכן הייתה התלבטות בקשר למנצח/ת.
כל אחד מהסיפורים מומלץ מאוד לקריאה!
אנחנו מציינות את הסיפור של קובי על המקוריות וההומור שהפכו את הסיפור שלו לממש מהנה לקריאה, הסיפור של מעיין כתוב בצורה מקסימה,
אבל הסיפור המנצח הוא זה שבעינינו הייתה התייחסות ברורה בעלילה שלו לגבי חלקי האתגר- והוא הסיפור של קרנולה!
כלי מיתר / קרנולה
חצי מהשקרים שמספרים עלי אינם נכונים.
איך שהגעתי לפנימיה ידעתי שלא ארצה להיות בה מההתחלה,אבל אימא שלי התעקשה.
מלא פעמים אמרתי לה שהילדים האלה מקללים אותי וזורקים עליי אבנים,הפנים החבולות הוכיחו זאת.
אימא שלי לקחה אותי ואת אחותי הבכורה ועברה לפולין,עיר אנטישמית ששונאת יהודים.
סבא שלי שנפטר לפני חמש שנים שהייתי בת 10,סיפר לי על השואה.
אני לא יודעת למה הם מתנהגים ככה,אבל זה נראה כאילו הם אנטישמים.
הם אומרים שהפרצוף שלי מכוער וזורקים עליי אבנים,ומקללים בלי סוף.
אני יודעת שזה לא נכון,אני אוהבת את איך שאני נראית ועושה הכל להוכיח זאת,
אבל מצד שני אני מנסה להוכיח להם,להראות להם את זה.
יום אחד,יום שלא אשכח לעולם,אחת הבנות זרקה עליי אבן שפגעה בראשי,
שמעתי את צחוקה המתגלגל,אך לפני שהספקתי להבין מה באמת קרה התעלפתי.
התעוררתי בתוך חדר לבן,ראיתי שם את סבא שלי.
"את חייבת לחזור.."הוא אמר לי ולא הבנתי על מה הוא מדבר,
ואז ראיתי שהדמות שלו הופכת לשקופה מעט ונעלמת,מתתי.
כאשר פקחתי את עיניי ראיתי לצידי את אימא עם דמעות,
ניסיתי לשלוח לה חיוך שאומר:"אני בסדר",
אך הדמעות איימו לצאת ומצאתי את עצמי פורצת בבכי.
"אל תבכי..אימא כאן.."אימא אמרה וניגבה לי את הדמעות.
אני יודעת שאימא שלי לא אשמה,אני לא יכולה להאשים אותה ולכעוס עליה,
בסך הכל היא אימא שלי,והיא זו שגידלה אותי אחרי שאבא עזב עם אחרת.
היא אישה אמיצה שגידלה שתי בנות,לבדה.
לא יכולתי להגיד לה את כל זה,כי איפה שהוא כן כעסתי,
כל ההקנטות והמכות שקיבלתי בבית הספר רק כי אני יהודיה הכו בי,
זה מה שגרם לי לבכות מההתחלה, הזיכרונות האלה מופיעים לי גם בחלומות.
"אני רוצה שנעזוב.."הצלחתי לסנן בין שיניי,רציתי להתכוון שנעזוב לצרפת,שם אוכל להצליח,
נשמתי עמוק,וניסיתי שוב לפתוח את פי,רציתי להסביר לה,אך לא יכולתי.
מאז כל הימים הנוראים האלה בחיי,מיתרי הקול שלי לא עובדים,
עכשיו אני אילמת, והדרך היחידה שלי לתקשר עם אנשים זה בעזרת שפת הסימנים.
אני אילמת בגלל המכה שקיבלתי מאותה ילדה שזרקה את האבן לכיווני ופגעה לי בראש וחשבה שה מצחיק,
באשמתה אני לא אוכל לשמוע יותר את קולי ואמי ואחותי יצטרכו ללמוד את שפת הסימנים בשביל ליתקשר איתי,
האם יהיה מצב שאוכל לשמוע שוב את קולי ולדבר עם משפחתי האהובה כמו שהייתי עושה פעם?
הייתי רוצה להגיד לאימי ולאחותי שאני רוצה לעזוב את הארץ שכל כך שונאת אותי בשל היותי יהודיה.
אנחנו מאחלות לכם המשך חופש נעים! תבלו, תהנו, תמשיכו לכתוב,
ותזכרו לחזור לבקר אותנו שוב בפורים 
אוהבות המון,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
•המאתגרת•