רציתי ללכת למצעד הגאווה.
אני וחברה חשבנו על ללכת, אבל לא היה לנו איך ועם מי; מה שתי בנות חמש עשרה יעשו במקום כזה המוני, אמצע ת"א, בהפגנה של דבר שכל כך ראוי שפיגינו בשבילו? הרבה. כל המצעד הזה, מבחינתי, נוצר כדי ליצור יותר מודעות.
ולמרות שנדמה שאנחנו מדינה פתוחה וליברלית הרבה יותר משהיינו - וזו אמת - זה לא מספיק. וגם אם היה, אני בספק אם המצעד היה נפסק לאורך השנים.
אז אני לא הולכת למצעד מחר, וחבל לי, כי כבר כמה זמן שרציתי ללכת אליו. חשבתי על זה הרבה, על כל העניין הזה. יישבתי כמה דברים בראש.
החלטתי שאם אני לא הולכת למצעד השנה, אז בשנה הבאה, כשאהיה בת שש עשרה, אלך. 
אני לא רוצה לתייג שום דבר; אותי, את הנטייה המינית שלי, וואטאבר. לא בגלל זה אני הולכת.
אני הולכת כי זה אנושי.