נרשמתי למכון כושר לא מזמן. אני לא מאד שמן אבל גם לא בדיוק דחליל. אפשר לסכם את זה בזה שהייתי שמח להיפטר מהכרסונת הקטנה שלי אשר בניתי בגאווה בשנים רבות של שתיית בירה מרובה ודחיפת המבורגרים ב-3 בבוקר. למה הייתי שמח להיפטר ממנה? על אף ההנאה הצרופה השוכנת בלגימת כ-15 ליטר בירה בשבוע ובהשפרצת 2 ליטר מיונז לא כולל מע"מ על כל קציצה משובחת של מוזס, אני מוצא את עצמי לא פעם מסתכל על תמונות עדכניות ונתקף חרדה וחוסר ביטחון עז לאור הדמיון הרב הנרקם בין הכרסונת שלי לבין הכרס האדירה של אבא שלי.
נכון, זה בסדר לאהוב בירה ולאהוב אוכל טוב אבל אני גם אוהב לראות את הזין שלי ללא עזרים חיצוניים כמו מראות או צייר קריקטורות. כדי ששתי האהבות המקסימות האלו יוכלו להתקיים באופן מקביל ולחיות בשלום ביחד, הפתרון היחידי שיכול להתיר את הקונפליקט הוא לעשות ספורט. כאן מתפתחת לה בעיה נוספת - אני שונא את חדר כושר - שנאת מוות! חוץ מה"לראות ולהיראות" שמזה רוב האנשים סולדים יש לי עוד מספר סלידות לא מבוטלות באופן אישי. קודם כל, יש שם גורילות. אני לא יודע מה שאר האנשים חושבים אבל אני באופן אישי מרגיש מאד לא בנוח מנוכחותן של גורילות בקרבתי. נכון, אומנם גם אני לא בדיוק בחור קטן ואפילו מתגאה במטר ותשעים של הוד והדר אך ביחד עם זאת נוכחותו של בחור המנופח ממני פי 20 לא בדיוק משפרת את הרגשתי. אולי זה בגלל שאני תמיד חושש שארצה להראות לו שהוא סתם בלון מנופח ולהתחיל קטטה המונית או סתם בגלל ההליכה המתוחה והמתנשאת ועצם כך שהגורילות האלה תמיד נועצות מבטים מזלזלים באנשים הפשוטים אשר לא מרימים 500 קילו בתור חימום.
חוץ מהגורילות עתירות הסטרואידים אני שונא גם את המדריכים בחדר כושר (גם הם לרוב נושכי חלבונים מנופחים) אשר מתחלקים לכמה סוגים. סוג אחד הם אלה שכל הזמן מפלרטטים עם הכוסיות במכון. יש לציין שזה פשוט חוסר התחשבות ורשלנות מקצועית לשמה! הם הרי בעצם מסיטים את תשומת ליבן מהאיש הפשוט אשר בא להתעמל ולהשיג איזה טלפון או שניים על הדרך. אין גבר ממוצע שראה מדריך בחדר כושר מפלרטט עם אחת המתעמלות ולא עברה במוחו המחשבה לדבר עם המנהל בקשר לזה שלא משלמים למדריכים כאן כדי לדבר עם כוסיות אלא כדי לסדר אחריי את המשקולות ולדאוג לזה שאני לא איחנק מהמוט בעודי מבצע לחיצות חזה. חוץ מאלו יש גם את המדריכים שתמיד זורקים לך עצה מפגרת בדיוק בזמן שאתה על מכשיר מפגר - משהו בסגנון: "תוציא את האגודל החוצה וזה ייתן לך הרבה יותר איזון בשכמות וזה גם בריא יותר לגב התחתון - כל זה בעודך בכלל מבצע מתיחה לשריר התאומים. ויש את המדריכות. אין באמת משהו רע להגיד עליהן כי הן בדרך כלל כוסיות. אין גם משהו טוב להגיד עליהן כי הזונות האלה כמעט אף פעם לא מפלרטטות כדרכם של המדריכים אלא רק עושות רונדלים בחדר כושר ומידי פעם מחזירות איזה כדור גומי גדול חזרה למקום.
מפאת כל אלו גואה שנאתי לחדרי כושר. עשיתי מנוי לשנתיים כי המחיר היה ממש טוב. בשלושת החודשים האחרונים ביקרתי שם רק פעם אחת. ממש הופעת אורח. פעם הם היו מתקשרים אליי כדי לשאול למה אני לא מגיע, הרי הם רוצים שנתמכר לכושר, אורח חיים בריא וגזרה חטובה העלובים האלה, אבל גם להם כנראה נמאס לשמוע אותי מתפתל ומנפיק תירוצים או שכבר פשוט הרבה פחות אכפת להם כי המדריכים עסוקים באורגיית חלבונים או משהו כזה.
אני מוכן להתערב שיש רק אחוז פצפון באוכלוסייה שבאמת הולך לחדר כושר בשביל בריאות. רוב האנשים הולכים לחדר כושר בגלל רגשות אשמה, חוסר ביטחון, תיעוב עצמי או בגלל שהם סתם הומואים ואוהבים לראות גורילות מנופחות בעודם מדמיינים כמה כיף יהיה להחזיק להם את המוט.
חוסר הביטחון בעקבות הכרסונת שלי היטל בי עד שקרה דבר מדהים! לפני כחודש וחצי הכרתי את שני. בחורה מדהימה! יפיפייה אמיתית עם מבנה גוף שובבי במיוחד ועם התנהלות מעניינת שפשוט משכה אותי אליה ללא שום הסבר מובן. לא עברו יותר משבוע שבועיים עד שהבנתי שהגיע הזמן לתלות את משפטי הפתיחה ולהפסיק לסרוק כל בר שאני נכנס אליו. הגעתי לתובנה שכל הידידות שלי, האקסיות שלי, ההורים והסבתות רצו שאני אגיע אליה מאז שאני זוכר אותם, הגעתי לתובנה שקשר רציני יכול לעשות לי טוב בחיים ושעם בחורה כמוה ועם טוסיק חצוף הדורש התעללות מתמדת כמו שיש לה בהחלט כדאי לנסות ולעשות את זה לראשונה בחיי.
כשהגעתי לתובנה הזו, הייתי מאושר כמו שלא הייתי זמן רב, מצאתי את עצמי חושב עליה, מתגעגע אליה ואפילו מגיע לברים ומועדונים רק כדי לשתות בירה ולרקוד. המון עומס נפשי ירד ממני פתאום.
לפני איזה שבוע קרה דבר מדהים. בעודי מקטר על הכרסונת שלי, שני פתאום חייכה ואמרה לי שהיא אוהבת את הכרסונת שלי. היא אפילו התחילה לשלוח לשם ידיים! בהתחלה הרגשתי לא בנוח, זה היה ניראה לי שקר גס שנועד רק כדי לגרום לי להרגיש טוב. אבל אחרי כמה ימים הבנתי. הבנתי שהיא לא רואה אותי ואת הכרס כשתי ישויות שונות, הבנתי שהיא רואה אותי ואת הכרס כמכלול. הבנתי שזה לא שהיא חושבת לעצמה בראש כמה מדהים הייתי יכול להיות אם רק הייתה לי בטן מסורגת ושטוחה אלא שהיא חושבת כנראה פשוט כמה מדהים אני ככה, כמו שאני.
הכרס הקטנה שלי הפכה בין לילה למקור השראה עבורי ועבור כל הסובבים אותי. התחלתי ליחצ"ן אותה כסמל לניסיון, חוכמת חיים ורמת חיים גבוהה המאפשרת אכילת מאכלים משובחים, בילויים רבים במסעדות ומציאת האמת הפנימית.
חבר שלי ערן, התקשר אליי בעודו נמצא על ההליכון בחדר הכושר והתחלתי לצחוק עליו. כרס זה סקסי אח שלי! זה מראה שיש לך ביטחון! זה מראה שאתה לא צריך להרים שתי משקולות מסכנות של 7.5 קילו בחד"כ כל יום רק כדי להרגיש יותר טוב עם עצמך ובמקביל להתחיל לחשוב על הסרת שיער בלייזר וכמה האצבעות שלך היו נראות טוב יותר אם היית מסדר ציפורניים פעם ב...
סיפרתי לשני על השיחה והיא צחקה. סיפרתי לה אפילו איך צחקתי עליו ואמרתי לו שריבועים בבטן הם סמל לילדותיות, חוסר בגרות וביטחון עצמי נמוך.
היא כמובן ציחקקה עוד קצת ואז הפתיעה אותי ואמרה שריבועים זה דווקא סקסי בטירוף.
שונא את חדר כושר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
