והנה התחילה לה השעה השלישית של העינוי השבועי המתמשך - קורס התנהגות צרכנים. זה היה נראה רע עוד לפני שהקורס בכלל התחיל, עוד כשראיתי במערכת השעות שלמרצה יש שתי שמות משפחה (ברוב המקרים מנבא רעות). אבל למען האמת אני לא בטוח שאפשר להאשים רק את המרצה המסכנה שבטח לא חטפה כבר לפחות יובל. אני נוטה לחשוב שחלק גדול מהאשמה נופל עלינו - הסטודנטים.
מהשורה האחרונה בכיתה אפשר לראות תצוגה מרשימה של כל משחקי האון ליין החדשים ביותר שלרשת יש להציע, הסטלן המליין שיושב בפינה אפילו הגדיל ראש והביא אוזניות קטנות שמוסלקות מתחת לרסטות שלו כדי שהחוויה האקדמית לא תפגע לו בחווית הסאונד של גרסת ה-Call of duty החדשה ביותר.
מעניין מה הביא אותנו למצב המגוחך הזה? ההורים שלנו שדחפו בכל הכוח לזה שנעשה תואר למרות שלא באמת רצינו? שוק העבודה התחרותי שדורש תואר ראשון כתנאי כניסה לקריירת ניקוי אסלות? עניין מקצועי? אולי בכלל אשמה הטכנולוגיה שמציעה לנו בידור מהיר וזול בתחפושת של מחברת אלקטרונית? הרי כל התואר המגוחך הזה שנקרא מנהל עסקים נולד מכיוון שהיה ביקוש לתואר לא קשה במיוחד שבו לומדים קצת מכל דבר ושום דבר מהכל... נוצר צורך מדומה שנבע ככל הנראה מאמהות פולניות אשר דוחפות את ילדיהן הסוררים לאקדמיה, ממעסיקים וחברות שלא רצו להמשיך לסנן לפי בסיס גזעני אז עברו לבסיס אקדמי אשר מלכתחילה נוצר על ידי הבסיס הכלכלי של הסטודנט.
זה לא שאין שום דבר נכון במה שמלמדים שם בתואר הזה, זה גם לא שאין שום דבר מעניין אחת לסמסטר וחצי, זה פשוט שלאורך כל התואר האינסופי הזה המטרה של המרצים היא לגרום לך להבין מכל זווית (הזווית הפיננסית, השיווקית, התפעולית, האנושית, וכו') איך לגרום לעשרות אלפי מפגרים לעמוד בתור כדי להכנס לחנות בגדים - להלן H&M (למשל). זה מה שנחשב להצלחה בעולם הדפוק הזה - זה שהצלחת לגרום לאנשים להאמין שהעמידה הממושכת אשר עולה להם בזמן, מאמץ וחיכוך צמוד וטורדני באנשים אחרים אשר עשויים להיות נשאים של שפעת החזירים - כל ההתעללות הזו שווה את הטרנינג + טי שירט וחצי שמחכה להם שם בפנים. אף אחד לא יילמד אותך בתואר הזה איך להקים עסק שייפרנס בכבוד מספר משפחות וייגרום לאושר ותחושת חיות לכל עובדיו. אף אחד לא ינסה לבדוק מהי הנוסחא האסטרטגית אשר יוצרת חיוך אצל כל מי שייכנס לחנות אבל כן תיבדק הנוסחא שתגרום להם לקלל בעודם מחכים בתור יומיים ולנצל את פרץ הרגשות הצרכני הזה כדי למכור להם אוהל וציוד להכנת סנדוויצ'ים בשטח תחת הסכם דמי מנוי חודשי בכפוף לתקנון שלעולם לא ייקראו. למה???
מאיפה נולדה התרבות הארורה הזאת? למה כל אחד מהאנשים שיושבים איתי בכיתה שונא את ההתנהגות של ארגונים וחברות כלפיו אך לומד ברגעים אלו ממש כיצד לעשות זאת בעצמו?
בואו נהיה כנים לרגע, ביל גייטס הבא כנראה לא יושב בכיתה שלי כרגע, גם לא אף אחד שימציא מתחרה לקוקה קולה או לנייק. למה אף אחד מהם לא רוצה ללמוד איך לייצר משכורת סבירה תוך הנאה צרופה ויומיומית מחיי משפחה, חברים, תחביבים... למה אף אחד מהם לא מתעניין באיך ליצור מרקם תרבותי עשיר יותר ומעניין בחיים שלנו - תיאטרון, מוסיקה, ספרות, אומנות, ספורט.... אני בטוח שלחלקם הגדול היו הדברים כאלה בראש פעם אבל משהו דיכא אותם... איזה איש פרסום או שיווק (אותו חרא - אסלה אחרת) גרם להם לחשוב שהם צריכים משהו שאין להם, שמה שיש להם לא מספיק טוב, משהו שגרם להם ולי להיות צרכנים מפגרים בעצמנו ולשם כך להזדקק לעוד ועוד כסף על מנת לקנות המון חרא שאנחנו לא באמת צריכים בכסף שאולי יהיה לנו (להלן - תשלומים).
כל מה שנשאר כרגע לעשות זה פשוט להתפלל ולהביט בשעון בתקווה שהשיעור הזה ייגמר כבר. אני צרכן של תארים אקדמים - תעשייה בפני עצמה. חווית הלקוח שכרגע אני עובר הפכה אותי מצרכן - לצרחן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
