זה לא בקטע של רכושנות וגם לא כדי לעשות עלייך רושם.
אין לי שום ציפייה שתבלי את המשך הערב על ארבע בתמורה וגם לא שתשימי אותו בפה אם לא מתחשק לך.
אני רוצה לשלם עלייך בשבילי, כי זה גורם לי להרגיש טוב. כי בתוך הג'ונגל מבטון זו הדרך היחידה שבה אני יכול לבטא את הרגשות שלי מבלי להרגיש כמו קוקסינל. בעולם שבו אין כבר אבירים הכרטיס אשראי שלי הוא הסוס הלבן היחידי שנשאר לי.
אני יודע שאת אישה עצמאית, אני גם יודע שאני לא אוליגרך וכסף לא גודל בעדנית הביתית לייד הנענע שכל כך חשובה בתוך כל כוס תה. אני יודע שזה בסדר מבחינתך לשלם על חצי, להרגיש רבע ולהסתפק בכלום, אבל מבחינתי זה לא בסדר שמבחינתך זה בסדר. את צריכה לדרוש יותר כי מגיע לך יותר, ממני, מאיתנו, גם אם רק התחלנו וגם אם זו רק טיפה בתוך ים שלם של התפשרויות בחיים שלך, הטיפה הזו היא הטיפה שלנו והיא משפיעה על שנינו, גם אם זה ייגמר בעוד שבוע במקרה הטוב כי שנינו מאבדים עניין מאד מהר.
כשאנחנו בדרך חזרה ואת מתחילה לסגת כי לא אמרתי, לא חשבתי, לא שאלתי, לא הצעתי, לא החזקתי, תחשבי על זה שרציתי לשלם, על זה שרציתי שהחיוך הזה שלך אחרי הלגימה מהיין יהיה משהו שאני קניתי לך ושתחשבי עליי בזמן שהוא מרוח לך על הפנים.
פעם גבר היה צריך לחרוש שדות, לנצח קרבות ולהקריב קורבנות כדי לזכות בחסדייה של אישה. לא נשארו שדות בתל אביב, הקרבות היחידים הם עם סלקטורים ופקחי חנייה והקורבן היחיד הוא הגב שכבר כואב מתנוחות הזויות בשירותים. תני לי לפחות לשלם את החשבון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
