פתחו בר חדש באזור שלנו ולכן הלכנו ערן, גולדי ואני לבדוק את המקום. כל אחד מאיתנו לבש "חולצת איומים" (חולצה מכופתרת), כמה שפריצים של אפטר שייב והרבה כוונות טובות. כשהגענו למקום התרשמנו מהעיצוב. הבר אכן נראה נחמד, אך נחרדנו מהמוסיקה. כל הערב המוסיקה נשמעה כאילו מישהו חיבר את הנגן MP3 המוזנח שלו שלא עבר עדכון מיום רכישתו ב-2006. זה פשוט הזוי לשמוע את Blame it on the boogie, בוב דילן בהופעה ואלקטרו אחד אחרי השני... משהו ברצף הזה פשוט דפוק. מבחינת הקהל לעומת זאת, יש לציין שלמרות שהמקום לא היה מלא, הקהל המקומי היה איכותי ויפה.
התמקמנו לנו על שולחן קטנטן בפינה אסטרטגית ולאט לאט התחילה להתגלגל שיחה משעשעת. ערן סיפר שלפני שבוע הוא יצא לבר בכפר סבא עם כמה חברים מהצבא והוא פגש שם איזה חברה של חברה שהייתה מעוניינת בו באופן גלוי אך היא לא הייתה כל כך לטעמו בלשון המעטה. אחריי שעברו איזה כמה כוסות וויסקי והערב נהיה אלכוהולי במיוחד, עזרה הגברת אומץ רב ופנתה אליו בזו הלשון "אני עוד 10 ימים נוסעת לדרום אמריקה, אני רוצה שנלך אליי עכשיו ושרק תזיין אותי. אין לי שום ציפייה שאפילו תתקשר מחר או תזכור איך קוראים לי מחרתיים". ערן הסתכל עליי ועל גולדי בחיוך רחב "ברור לכם שמשפט כזה פותח מחדש את כל הנושא ומביא לשקילה מחדש של העניין..." ערן שאל אותה איפה היא גרה, כשהיא אמרה פה קרוב בשילוב חיוך בנוסח צופית גרנט, הוא כבר הבין שגם אם הוא חשב לפני שבוע להשיב את התמימות לחייו, למצוא בחורה ראויה ולנסות לחתור לקשר נורמלי – כרגע הכל התפוגג והעתיד הוא כבר היסטוריה היסטרית.
כשערן סיים לצחקק אמרתי לו ולגולדי שזה פשוט מדהים איך בחורה נהיית פי 10 יותר "פאקאבילית" כשהיא מציגה את הדברים כמו שהגברת הציגה אותם לערן. היא פשוט עוברת מיידית מסטטוס של "בחיאת ראבאק" ל-"אני אשלם את החשבון ואת תצאי החוצה לתפוס מונית בינתיים."
בבר החדש קיפצה לה מלצרית סקסית, עם גזרה דקה וחסרת כל פחד מחשיפת רגליים ארוכות וחלקות – בדיוק כמו שאני אוהב. עברנו לשבת קצת בחוץ כדי שגולדי יוכל לעשן בסבבה. המלצרית הקופצנית הגיעה כדי לפנות כוסות ובקבוקים שהצטברו ליידנו ואני הייתי פשוט חייב לומר משהו למראה המכנסון הקצרצר והחולצה הקטנה עם המחשוף הגדול שקיפצו ליידי. "בניגוד לכל חוקי הטבע קופא לי אשך רק מלהסתכל עלייך" אמרתי בחיוך רחב. גולדי וערן הרימו גבות כמו שהם תמיד עושים כשאני אומר משהו גס מידי לדעתם. אך המלצרית הקופצנית לא נרתעה, מרחה חיוך גדול עם גומות חן מקסימות ואמרה "באמת?? בדרך כלל אשכים נוטים להתחמם כשאני בסביבה". אוי איזה כיף חשבתי לעצמי, כמה כיף להיתקל מידי פעם בטוקבקיסטית ראויה. עשינו היכרות קצרה, כמה שהתאפשר מכיוון שבכל זאת היא הייתה באמצע העבודה. קוראים לה בר וזה קיצור של ברברה, היה משהו מאד נעים בשיחה איתה, משהו קליל, זורם ולא מסובך בכלל. אין לי ספק שזה עוד יגיע לאנשהו מתישהו. זאת הייתה שיחה מסוג השיחות שבהן התחלת לבנות איזה משהו, שמת אבן פינה, זרעת זרע. בעתיד משהו כבר יתפתח מזה.
גולדי כל הערב התכתב בסמסים עם בחורה בשם הדס שהוא הכיר כשהוא למד לפסיכומטרי. תמיד היה ביניהם קליק אבל גם תמיד לאחד מהם היה בן או בת זוג. זה פשוט היה מגוחך אבל כשגולדי יצא במשך כחודש עם מישהי שאף אחד מהחבר'ה לא אהב ואף אחד לא חשב שהיא ראויה – הדס התקשרה אליו ואמרה לו שהיא וחבר שלה נפרדו לא מזמן ושהיא רוצה לצאת איתו. גולדי הדפקט אמר לה למורת רוחנו שזה לא יהיה לעניין. והנה גם גולדי וגם הדס לבד כרגע, הדס עדיין מעוניינת בו אבל הוא כבר גורר את הרגליים במשך יותר מחודשיים ולא עושה עם זה כלום. כל פעם שאנחנו הולכים לבר בו הדס עובדת היא מתקרבת אליו, נוגעת בו, מעשנת לו מהסיגריה והוא פשוט מחייך את החיוך הספק מתוק, ספק כובש, ספק דבילי שלו ולא מבין למה הוא צריך לעשות משהו כדי שמשהו יקרה. למה היקום פשוט לא מפשיט את שניהם באורח פלא וזורק אותם לתוך מיטה אינסופית בשעה שגשם של עלי כותרת ונוצות נופלים מהשמיים... כזה הוא גולדי. לשמחתנו הפעם הוא שמע בעצתנו וסימס לה משהו ברור ונורמלי בסגנון "בא לך לבוא אליי יותר מאוחר?" (נשמע אולי ברור ופשוט אבל לא אצל גולדי) ואכן הייתה הצלחה! הדס אמרה לו שכשהיא תסיים עם החברות במסיבה היא תבוא אליו לדירה – בסביבות 4. לכל הנוגעים בדבר כבר היה ברור באותו רגע שהעסקה חתומה ואפשר ללחוץ ידיים ולהכין סיגריית ניצחון על השידה הקטנה שלייד המיטה.
השעה כבר הייתה 3 וחצי וגולדי נטש כדי להכין את הזירה למאבק בין הסדינים עם הדס.
ערן שלח סמס לגברת שנוסעת לד.אמריקה וקיבל אישור נחיתה במיטה שלה ונטש גם הוא.
יש משהו מעצבן בלראות את כל החברים שלך הולכים לזיין מבלי שאתה ארגנת שום דבר לעצמך, בייחוד אם השעה מאוחרת, אתה קצת שתוי ומחר אין עבודה ואין לימודים – תל אביב צועקת – תומר לך תזדיין!!! :)
באותו יום בצהריים ישבתי לעשות עבודה ללימודים עם ענת - בחורה שהכרתי בקורס התנהגות צרכנים. אומנם בת 34 אך שמורה במצב מעולה ומגניבה בטירוף! כשהיינו אצלה הייתה אחלה זרימה בינינו אבל מכיוון שיש לנו עוד מפגש בנושא העבודה להגשה שבוע הבא החלטתי לא להרוס את הציון בזה שאני מת לזיון ושמתי את הדחפים שלי ב-Snooze לשבוע. אבל היי, זה היה בצהריים והייתי סחי, עכשיו 3 וחצי בלילה ואני ממש לא סחי... סמס "ערה?" נשלח לענת. התשובה המשמחת "כן" נשלחה חזרה, "שכחתי אצלך משהו בדירה ואני ממש ליד אפשר לקפוץ?" מזל שהעיר הזאת היא מטר על מטר וכשענת אמרה "בכיף" הייתי תוך 10 דקות אצלה בדירה בעזרתו הנדיבה של נהג מונית שיכל היה להיות כפיל מדויק של מוני מושונוב.
"אז מה שכחת?" אמרה ענת בעודה פותחת את הדלת בחיוך רחב. "מה דעתך שנצא לשתות משהו?" שאלתי בחיוך זדוני. ענת הרחיבה את חיוכה תוך הטיית הראש ימינה "אם לא הייתי יוצאת עם מישהו מספרד הייתי שמחה" אך בקולה ובשפת גופה עבר מסר אחר לגמריי. "אם ככה, לא חייבים לצאת..." אמרתי תוך כדי שאני נכנס לדירה, חובק את מותניה ושם שפתיים דקות ועוקצניות בטעם ג'יימסון על שפתיים עבות ולוהטות בטעם מפתיע של יין.
איזה כיף לסיים ערב מצחיק ומהנה עם חברים במיטתה הרכה של אישה נעימה ומלאת תשוקה. אלו הם הרגעים בחיים בהם אתה מרגיש חי במלוא מובן המילה. הרגעים בהם גניחותיה הרכות ונהמות הבס שלך מצטלבות כשחריקות המיטה מלוות אותנו אל עבר הסיום המתוק. מדהים אותי כל פעם מחדש ההבדל בין אישה לנערה. אישה יודעת כל כך הרבה יותר. הניסיון, השליטה בכדור, הזרימה המילולית וההשלמה עם זה שגברים נוחרים - תענוג!
כשמגיע הבוקר אני תמיד שונא להתעורר בדירה לא שלי. למה נשים, נערות, ילדות או כל צורת נקבה אחרת לא קונות שוקולד השחר ושמות פיתות בפריזר???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
