לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hell-Aviv


לא תמיד ציוץ ציפורים זה כזה כיף גדול... לפעמים זה פשוט מפריע להירדם...

Avatarכינוי: 

מין: זכר



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2010

בואי נשחק משחק


בואי נשחק משחק, נראה לי שאת כבר מכירה אותו אבל גם אם את מכירה, לא משנה, אני אסביר לך בכל זאת. במשחק יש רק חוק אחד והוא דיי פשוט - הראשון שמרגיש רגש כלשהו כלפי השני הוא המפסיד. זה משחק מאד נפוץ ופשוט שמשוחק כבר שנים. כל מה שאת צריכה לעשות החל מעכשיו, זה ממש להתאמץ לא להרגיש כלפיי שום דבר, להימנע מאינטימיות בינינו ולהשאיר הכל שטחי ובנאלי עד כמה שאפשר. ברגע שאת מתחילה להרגיש משהו, טיפת רגש ולו הקטנה ביותר – הפסדת.

אפשר להתחיל לשחק מתי שאת רוצה. לא חייבים אור יום ואפשר בכל מזג האוויר. אפילו לא חייבים להיות באותו חדר. אפשר לשחק גם בטלפון ובפייסבוק. יש מסביבי אנשים שמשחקים את המשחק הזה כל יום כל היום כבר שנים והם נהיו ממש טובים בזה. אלו אנשים שמצליחים לא להרגיש שום דבר מרגע תחילת המשחק ומצליחים להמשיך לשחק עוד ועוד כאילו כלום. יש כאלו שאפילו מצליחים בכל מיני תחבולות לגרום לצד השני להרגיש מהר יותר ובכך גורמים לו להפסיד. אלו הם השחקנים המצטיינים!

אני אישית לא כל כך אהבתי את המשחק הזה אף פעם. מה לעשות, אולי זה עניין של גנטיקה. בכדורסל אני ממש טוב ואפילו בביליארד ובאולינג ידי לרוב על העליונה, אבל במשחק הזה משום מה אף פעם לא הצלחתי להצטיין. למען האמת גם לא ממש ניסיתי. רק לאחרונה הבנתי שכולם משחקים, אז קצת נקלעתי ללחץ חברתי. חברים שיגעו אותי ואמרו לי שאני חייב להתחיל, שיש לי את כל הנתונים להיות שחקן מצטיין ולנצח בכל פעם מחדש. האמת, למרות הפוטנציאל שראו בי חבריי אני עדיין לא ממש טוב במשחק הזה.

כשחושבים על זה לעומק, מבינים שהמשחק הזה קצת מטומטם. הרי מי שמתחיל לשחק בו, בדרך כלל נכנס למשחק מלכתחילה בתקווה למצוא את מי שסוף סוף ינצח אותו ויגרום לו להרגיש. אלה שמשחקים אותו הכי הרבה ולאורך זמן יהיו בדרך כלל כאלה שפעם הפסידו הפסד כואב במיוחד ומאז החליטו לא להפסיד יותר. הם גם כנראה אלו שכבר הכי רוצים למצוא את מי שינצח אותם שוב. אחרת אין שום סיבה הגיונית לכך שהם ממשיכים לשחק, כי המשחק הזה מטעה מאד, אין בו באמת מנצחים, יש רק מפסיד כאוב ומפסיד רקוב.

לפני שאנחנו מתחילים לשחק, אני רק רוצה שתשאלי את עצמך שאלה קטנה. אם הייתה ליגה אזורית או אפילו ארצית של המשחק הזה, איפה היית רוצה למצוא את עצמך מדורגת בטבלת הליגה? למעלה עם אלו שמעולם לא הפסידו? למטה עם אלו שהפסידו כל הזמן? אולי זו הפעם הראשונה שהבינוניות קורצת לך ומרכז הטבלה נשמע לך נחמד פתאום? תחשבי על זה עד לפעם הבאה שייצא לך לשחק, כי במשחק בינינו את כבר ניצחת ואני כבר הפסדתי.

נכתב על ידי , 23/7/2010 01:14   בקטגוריות דייטים, זוגיות, נשים, תל-אביב, אהבה ויחסים, שחרור קיטור  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , יצירתיות , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לHell Avivi אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Hell Avivi ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)