ילד ישב בחצר ביתו. על ערסל, מביט לשמיים.
לפתע ניגשה אליו אימו, "על מה אתה חושב?" שאלה אותו.
"אני תוהה מה אהיה כשאהיה גדול" ענה לה, וארשת פניו רצינית עד מאוד.
"אתה מכתוון, באיזה מקצוע תעבוד" קבעה אימו.
"הו לא, מקצוע כבר בחרתי לי מזמן".
"אז למה אתה מתכוון?"
"אני מתכוון, איזה אדם אהיה, ואיך יהיו חיי?"
"אני יודעת זאת" אמרה אימו.
"???" הסתכל בה ילדה במבט שאלה.
"בוא אחריי לחדר".
הם נכנסו לחדר. על הרצפה היה פרוס שטיח משחק עם כל מיני מסלולי כבישים.
האם לקחה מכונית צעצוע קטנה, "זה אתה" אמרה והניחה אותה על השטיח, "ואלו הם חייך"
"אני רוצה לנהוג!" הכריז הילד.
"יפה, כלל ראשון- אתה חייב תמיד לדעת שההגה בידיים שלך, לא של אף אחד אחר, לצערי, אפילו לא שלי" אמרה אימו.
הילד המלא תחושת חשיבות החל להסיע את המכונית.
"אתה מתחיל בקו ישר, ככה זה שאתה קטן".
הילד הגיע לצומת והרים עיניים שואלות אל אימו.
בצמתים כאלה עוד תיתקל הרבה בהמשך החיים, הם מעידים כי התחלת להתבגר, ויש בידך ביכולת לבחור. וכלל שני- אתה מחליט היכן לפנות. אני יכולה לייעץ לך, אבל לא להחליט במקומך!"
"אני ממשיך" אמר הילד-
"קדימה" ענתה אימו.
"רגע, לא הבנתי" התעורר הילד "לבחור בין מה למה, אמא?"
"לבחור בין הטוב לרע, בין האסור למותר, בין היפה למכוער".
"וכאן?"
"כאן זה לא חשוב, כי כאן לבחירה אין משמעות. אבל עוד יהיו פעמים שלבחירה שלך תהיה משמעות עמוקה מאוד. והבחירה שלך-תעצב את מי שאתה. לעיתים תבחר בטוב, ולעיתים-ברע. ולעיתים- החיים יתנו לך אפשרות להתעלםולהמשיך לנסוע הלאה כמו שעשית עכשיו. זה מה שנקרא, בריחה מהתמודדות. לא תמיד תהיה לך האפשרות לברוח, ולעיתים תהיה חייב להתמודד"
"אז למה נתת לי להמשיך ישר?"
"כי לעיתים גם את אפשרות". האם המשיכה בהרצאתה. "כלל שלילי- נקודת ההתחלה - הזינוק, הוא הדבר היחיד שנקבע בלי שתוכל לשוט עליו, כל השאר בידך. לא תמד תוכל לבחור כיצד ייראו המאורעות בחייך, אבל תמיד תוכל לבחור כיצד להגיב להם.
אתה לא בוחר את המפה, אבל אתה בוחר את המסלול. כל בחירה תצטרף למסכת ההחלטות הארוכה שלך, שתיצורנה את נתיב חייך ואת האדם שתהיה".
"יש לי שאלה"
"שאל, בן"
"למה אמרת לי שכל השטיח זה החיים שלי, אם הם רק זה" והוא סימן את המסלול שעשה.
"החיים שלך הם באמת כל השטיח, אבל" הצביעה אימו על החלקים הזנוחים שבהם לא נסע בנה "החיים שהחלטת לא לחיות".
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
