תלתן

רציתי לפתוח את החודש הזה בטוב, או אולי בפוסט על יום הזיכרון ליצחק רבין.

אבל מקרה שקרה לפני כמה דקות גרם לי להכינס לפה ולכתוב.

חזרתי לפני חצי שעה מהריקוד, ואחרי שהתקלחתי הלכתי לאכול.

סיימתי, ואבא שלי ביקש ממני להכין לו שתי פרוסות לחם כדי שהוא יכין לעצמו משהו.

אז לקחתי שתי פרוסות לחם מהפריזר, והנחתי על צלחת קטנה על השיש כדי שיפשירו.

(תוך כדי שאכלתי, קראתי גם ספר ששייך לספריית בית הספר).

עכשיו התיישבתי במחשב לבדוק את האימיל הצוותי, ופתאום אבא שלי מתחיל לצעוק עליי.

"למה לא הכנת את הלחם?"

"כן הכנתי! הנחתי לך אותו על השיש בצלחת שקופה"

"אבל לא חיממת אותו"

"סליחה, אני אמורה להבין שמהמשפט -תכיני את הלחם- אני גם אמורה לחמם אותו?!"

ואז קיבלתי את הספר שקראתי בגב.