| |
זה נחמד להיות חשוב, אבל חשוב יותר להיות נחמד. |
| 7/2003
 חוויות משיעורי הנהיגה
את שיעורי הנהיגה שלי אני התחלתי כשהייתי שמיניסט. למדתי אצל מורה שהיה שכן שלי ורוב החברה' מהישוב למדו אצלו. הוא היה ממש נחמד, אבל לא משהו בתור מורה.
הבעיה העיקרית אצלו הייתה שבין טסט לטסט נאלצתי לחכות הרבה זמן.
אחרי שנכשלתי בטסט הראשון, אשתו של המורה התקשרה כדי לקבוע לי טסט נוסף.
מאיזושהי סיבה אבא שלי אמר לה שאני לא מעוניין בטסט... אז הם הוציאו אותי מהרשימה. הטסט הבא שלי היה אחרי 4.5 חודשים!!!
אחרי שנכשלתי אצל המורה הזה ב-4 או 5 טסטים עברתי ללמוד אצל מורה אחר, בעיר אחרת.
המורה החדש היה טיפוס לא הכי נחמד, אבל אחלה מורה.
הבנתי ממנו שהמורה הקודם שלי לא ידע ללמד ובעצם התחלנו ללמוד נהיגה כמעט מההתחלה.
נהגתי טוב. המורה שלי אמר שאני נוהג יותר טוב מרוב האנשים שהוא מכיר.
בטסט אחד עשיתי חנייה כל כך מושלמת שמישהו שעמד על המדרכה מחא כפיים ואמר לטסטר (כי הוא חשב שהוא המורה לנהיגה שלי): "לימדת אותו טוב!". 
אבל נהגתי מהר. מאוד מהר. פעם אחת, נכנסה תלמידה אחרת לאוטו והמורה אמר לה: "תכירי, זה בחור טוב, הוא טייס...".
והיא, בתמימות מהולה בהתלהבות אמרה: "באמת?!" 
המורה שלי אמר לי שאני אעשה תאונה עם המהירות שלי, אבל ברוך ה', עוד לא עשיתי (ואני מקווה גם לא לעשות)תאונה בכל 6 שנות הרשיון שלי.
בסופו של דבר עברתי בטסט תשיעי, ואני הוכחה חיה שלא מקבלים טסט שביעי בחינם...
אני יכול לומר בכנות, ולא בקטע של שחצנות, שאני נוהג יותר טוב מרוב הנהגים שאני מכיר.
אני נוסע מהר רק איפה שאפשר ובכלל אני נהג די זהיר.
אז למה עברתי רק בטסט תשיעי? לא יודע.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
