כשהייתי בכיתה ז' או ח' היה לי חבר (לא היינו ממש קרובים אבל הוא היה בכיתה שלי ובשבט שלי בבני עקיבא) שאהב לספר סיפורים. אני אתן לו את השם הבדוי "פיליפ".

לעיתים אפשר היה לחשוב שהוא מתבלבל בין מציאות לדמיון, משום שכל הסיפורים שלו "קרו באמת". לטענתו, אבא שלו הרג מחבלים שירו לעבר מכוניתו, ועוד שלל סיפורי גבורה והלל על אבא שלו שכל החברה' פיקפקו באמינותם (בלשון המעטה).

אני זוכר שכשנסענו לירושלים הוא אמר לנו שכל כמה שניות צריך להסתכל אחורה כדי לוודא שאין ערבי שרוצה לדקור אותנו ועוד ועוד סיפורים.

פיליפ היה גם הראשון בשבט שהייתה לו חברה. היא הייתה גם בשבט (שבט= קבוצת גיל) שלנו ושניהם היו הזוג המלכותי של השבט. שניהם היו יפים ומקובלים ולעומתם, אני הייתי ביישן.

יום אחד ניגש אלי פיליפ וסיפר לי שאחת מבנות השבט דלוקה עליי.

אמרתי לו שאני לא מעוניין בה.

פיליפ אמר לי שהיא אמרה לו שהיא רוצה שאני אתחיל איתה. הוא סיפר בשיבחה וניסה להפציר בי בכל מיני דרכים.

במשך השבועות שחלפו לאחר מכן, חשבתי על זה רבות. התחלתי לחשוב עליה. עלינו.

בנוסף, דיברתי עם פיליפ בכל יום. שאלתי אותו מה עושים עם חברה ועוד שאלות עליה. שאלתי אותו עליו ועל חברתו. הוא סיפר לי שהוא קנה מדבקות ושהוא שולח לה מכתבים עם מדבקות חמודות.

אחרי הרבה זמן של שיחות, אמרתי לו שאני מוכן לנסות. הוא אמר לי לחכות. אני כבר לא זוכר למה.

יום אחד, נכנסתי לחנות וראיתי מדבקות "סמיילי" חמודות. קניתי כמה ובבית ישבתי וכתבתי לה מכתב.

הצעתי לה חברות. כתבתי לה שאפילו פיליפ לא יודע על המכתב הזה, הדבקתי עליו מדבקה ושמתי אותו בתיבת הדואר שלה.

עבר כמעט חודש ולא קיבלתי ממנה תשובה. עד אז לא סיפרתי לאיש על המכתב.

החלטתי לשתף את פיליפ ולשאול אותו מה קורה, הרי הוא זה שאמר שהיא רוצה בי.

פיליפ הבטיח שידבר איתה.

הוא חזר אליי עם תשובה שהיא לא מעוניינת בקשר כי היא רוצה להתמקד בלימודים (בנות לא מחליפות תירוצים, אה?).

ואז הבנתי. פיליפ עבד עליי. היא מעולם לא אמרה לו שהיא רוצה להיות חברה שלי. זו הייתה עוד אחת מהבדיות של פיליפ.

באותם ימים היה לי יומן שבו כתבתי שטויות וגם דברים אישיים. כתבתי בו את ראשי התיבות של השם שלי בצירוף עם ראשי התיבות של השם שלה (הכל בגלל שטיפת המוח שעשה לי).

ה"חברים" בכיתה רצו לקרוא את היומן, אני לא יודע למה, וכדי למנוע את הקריאה מהם (במקום לא להביא את היומן לביה"ס), נעלתי את התיק עם מנעול פשוט.

באחת מההפסקות כשיצאתי מהכיתה, פרצו פיליפ ועוד כמה מה"חברים" לתיק שלי.

הם הוציאו את היומן וקראו בו את ראשי התיבות (לא היה מקום לטעות במי מדובר). כשניסיתי להכנס לכיתה מנעו זאת ממני. אחר כך כשאמרו לי (גם פיליפ) שאני אוהב אותה, לא האמינו לי כשהכחשתי בגלל שראו את זה ביומן.

השנים עברו, אנחנו התבגרנו. ניתקתי קשר עם כל אותם "חברים", אבל אני והיא נעשינו ידידים טובים (ומעולם לא יותר מזה) עד שהיא עברה להתגורר בארה"ב עם בעלה.